קולנוע במוזיאון

היום התקיים בלונדון אירוע התרמה שמתרחש כל כמה חודשים. זהו אירוע של הקרנת סרט, הרצאה רלוונטית ובזאר של פוסטרים, תצלומים וכד' של קולנוע שהכנסותיו נועדו להמשך פעילות מוזיאון הקולנוע בלונדון. לא זה המיוחצן והפופוליסטי יותר שנמצא ליד נהר התמזה וה-London Eye, אלא זה העצמאי (לא למטרות רווח), האספני, ששוכן לו בשקט בסמטה באזור קנינגטון שבמרכז/דרום העיר.

כל הזכויות שמורות

המוזיאון הזה שוכן בבניין ישן וגדול ממדים שהיה פעם מפעל ובניין משרדים, וכולו מסדרונות וחדרים עמוסים פריטים מההיסטוריה של הקולנוע, שכן מטרת המוזיאון היא בעיקר תיעוד בתי הקולנוע כפי שהיו לפני עידן המולטיפלקסים הענקיים ורבי המסכים. המוזיאון הוא עמותה ללא מטרות רווח, שאינה מקבלת תמיכה ממשלתית או עירונית ותלויה בתרומות. כל העובדים הם מתנדבים, ובהם מנהל המוזיאון, שהתחיל אותו בעצמו, כתחביב, כשהציל במקרה ציוד שעמד להיזרק מבית קולנוע שנסגר באברדין, סקוטלנד. בתצלום הבא תוכלו לראות מגוון שלטים ישנים של קולנוע, לפני האוטומציה והמיחשוב, שבהם אפשר להכניס את מחיר הסרטים (לפי איכות ומיקום הכיסאות) ואת כמות המקומות הפנויים באולם – וגם כמה אנשים מחכים בחוץ לתורם להיכנס, מאחר שהקרנות הסרטים היו רציפות ואנשים פשוט יצאו ונכנסו לסרטים מתי שהיה אפשר, ולפעמים צפו במחצית השנייה של הסרט לפני המחצית הראשונה:

כל הזכויות שמורות

במוזיאון אפשר למצוא לא רק שלטים ופוסטרים, כמובן, אלא גם מקרנות פילם רבות ושאר ציוד שכבר כמעט או לגמרי פס מן העולם. אפשר לסייר בו רק בתיאום מראש – בתשלום שכולו תרומה לתחזוק המוזיאון. כאמור, המוזיאון הוא עמותה שאינה זוכה לתמיכה מהממשל, ולא רק זאת – הסכנה לקיומו הופכת ממשית יותר ויותר ככל שהזמן עובר, מאחר שהבניין שבו הוא ממוקם עומד למכירה, ואם לא יגויס הסכום הגדול שנדרש לקניית הבניין על ידי אנשי המוזיאון ותומכיו, הוא עלול להיסגר פשוט מכיוון שלא יהיה לו היכן להיות.

בווידיאו היוטיובי הזה אפשר לצפות בסיור במוזיאון באיכות לא מי יודע מה:

בחדרי המוזיאון הרבים מאוחסנים פריטים נדירים, כגון מגזינים כמעט מימי ראשית הקולנוע ופריטים מודפסים מרחבי העולם. מדריך הסיור ייקח אתכם לכל פינה שתחפצו במוזיאון גם אם תגיעו לבד – כאמור רק צריך לתאם מראש – ולי הוא הראה גם את מעט המידע שיש להם על קולנוע ישראלי, כולל חוברות מפסטיבלים וקטלוגים מבתי הספר לקולנוע בארץ. שוחחנו גם על בתי קולנוע בכלל, על הסינמטקים בארץ ועל הפצת סרטים בעידן הנוכחי. במוזיאון קיים גם חדר הקרנה שמשמש בעיקר את העובדים, שמארגנים לעצמם מדי פעם הקרנות, ובו פוסטרים ישנים וכיסאות "עתיקים" שהובאו אליו היישר מבית קולנוע ותיק שנסגר. הרבה פחות משופצר, אבל עבורי לא פחות נוח מהכיסאות המפוארים שמציעים לצופה היום בקומפלקסי הענק.

באולם הקרנה שנמצא בצד אחר של הבניין מתקיימות הקרנות לציבור הרחב (כדאי לעקוב באתר המוזיאון אם אתם נמצאים באזור) שגם מטרתן לאסוף כסף עבור המוזיאון. באולם הזה תלוי מסך גדול ובקצהו האחורי מותקן חדר הקרנה מקסים ודי מאולתר. בחדרים אחרים של המוזיאון, מעבר לאלה שבהם מאוחסנים מגזינים, יש אוספים של תמונות יחצנות ומסטים של סרטים – שהזכויות עליהן בידי המוזיאון והן משמשות מקור הכנסה – ופוסטרים פרסומיים רבים תלויים על קירות המקום, כמו גם אוספים של כרטיסי קולנוע ומכונות חירור, ששימשו לסמן את הכרטיסים. בחדרים קטנים אפשר למצוא גם אוסף של מדי סדרנים – מהתקופה ההיא, שבה עוד היו כאלה – ואקדמאי שפגשתי במקום נעזר בהם למחקר על התפתחות המדים בבריטניה. למי שמתעניין בתולדות הקולנוע ובוודאי בפרסום ובעיצוב בתחום זהו ביקור מרגש ומומלץ ביותר.

למוזיאון יש קשר מיוחד לצ'רלי צ'פלין. אחד ממתנדבות המקום היא מאוהדיו הגדולים של הגאון הקולנועי, והיא מריצה פרויקט הנצחה לפועלו, כולל פסל בדמותו שיצרה בעצמה כמסגרת והיא מקווה להופכו לאנדרטה. במוזיאון יש מסדרון שלם שמוקדש לסרטיו של צ'פלין:

כל הזכויות שמורות

לא מדובר כאן רק בתחום התמחות ספציפי. צ'פלין גדל בקנינגטון, ובמוזיאון ישמחו להפנות אתכם למראי המקום החשובים שבסביבה, בהם שני הבתים באזור שבהם צ'פלין חי בילדותו ובנעוריו. לא חסר חומר – אפילו יצא ספר בנושא – על צ'פלין וקנינגטון, אבל לא בכל מקום יציינו בפניכם שהבניין שבו ממוקם המוזיאון קשור בעצמו לצ'פלין. בסמטה שבה הוא שוכן, למעשה מול המוזיאון ממש, היה בעבר ה-workhouse, אותו "בית" שבו התגוררו אנשים עניים שחובותיהם לא אפשרו להם להתפרנס והם נאלצו לעבוד בתנאים לא תנאים – כולל אמו של צ'פלין. בניין המוזיאון היה חלק מהמתחם אבל שימש בניין משרדים, כולל משרדו של מנהל העבודה – ששכן במקום שבו נמצא היום חדר ההקרנה הפרטי. מדובר בפיסת היסטוריה.

צ'פלין, כאמור, היה בן המקום. מול אחת משתי תחנות הטיוב של האזור (שגבולותיו אינם מוגדרים בדיוק), היא Oval – שמשמשת גם להגעה לאיצטדיון הקריקט הגדול, ובימים שבהם נערך בו משחק הרחובות בסביבה מתמלאים בלובשי חולצות קבוצותיהם שפניהם לאיצטדיון – נמצאת כנסייה אנגליקנית ושמה סט. מארק. סביב הכנסייה מוצבת גדר גבוהה המחוברת בעמודי אבן מעוטרים, ובנעוריו צ'פלין נהג, כך מספרים, לחכות לידה לחברתו (והיא נתנה לו לחכות). הוא לא שכח את המקום, והשתמש באותה גדר כמודל לסט שנבנה באולפנים הוליוודיים לסרט המופתי "אורות הכרך". בסרט זה נראה כך:

אגב, במוזיאון הקולנוע הלונדוני שהזכרתי בהתחלה, ההוא ליד התמזה, מוצבת תערוכת קבע שמוקדשת לצ'פלין הלונדוני.

גם בארץ יש תערוכה מעניינת של קולנוע-של-פעם. במוזיאון העיר חיפה מוצגת עד חודש יולי "אולמות מופלאים", שמציגה את ההיסטוריה של קולנועי העיר, מהחוגים בשנות החמישים, דרך התפתחות הסינמטק ופתיחת בתי קולנוע מסחריים ועד (כולל) עידן המולטיפלקסים של היום.

כל הזכויות שמורות

התערוכה (שקטלוג שלה אפשר לקנות בקופת המוזיאון) כוללת בין השאר פוסטרים, שרטוטים אדריכליים ותצלומים משלל בתי הקולנוע של חיפה. מי שצפה בסרטו של אבי נשר "פעם הייתי" יזהה בתערוכה תצלומים ופרסומות מאותו "קולנוע של הגמדים" שמתואר בסרט. בתערוכה גם מוקרן על מסך טלוויזיה "הצגת הקולנוע האחרונה", סרטו של הדוקומנטריסט והמרצה החיפאי יצחק רובין על אודות בתי הקולנוע הנעלמים של העיר ששודר בערוץ 2 לפני כ-15 שנה. בהזדמנות זו אזכיר גם את "אדריכלות נעלמת", אתרו של שרון רז, שבו בין השאר הוא מתעד בתי קולנוע סגורים.

כל הזכויות שמורות

מוזיאון העיר חיפה שוכן בבניין טמפלרי משוחזר בעיר התחתית, ויפה לבקר בו גם מבפנים וגם מבחוץ. אני ביקרתי בתערוכה במהלך פסטיבל הסרטים האחרון בחיפה, ובדיוק כשיצאתי ממנו הגיעה לביקור במקום הגב' ליה ון ליר, מעמודי התווך של הקולנוע הישראלי, ששמה שלה מוזכר כמה פעמים בתערוכה. היא הקימה בחיפה, עם בעלה וים, את מועדון הסרט הטוב – שתצלום אחת מהתוכניות שלו מופיע לעיל – חוג הסרטים הראשון; אלה שבאו אחריו הפיצו את בשורת קולנוע האיכות בארץ. שנים לאחר מכן, בין השאר, הקימה את סינמטק חיפה וכמובן את פסטיבל הקולנוע בירושלים.

בנוסף לתערוכה היפה הזו, מוצגת בימים אלה במוזיאון נחום גוטמן שבנווה צדק בתל אביב התערוכה "למות לאט", המוקדשת ליצירותיו של ז'אק קתמור – קולנוען ואמן אוונגרדי שפעל בארץ בשנות השישים ותחילת השבעים. הפיצ'ר שלו "מקרה אישה" הוא יצירתו המוכרת ביותר, אך הוא יצר גם סרטים קצרים ועבודות אמנות מגוונות. את התערוכה אצר אורי דרומר, ולפי אתר המוזיאון יתקיים איתו שיח גלריה בתערוכה בשבת הבאה. שיחות גלריה נוספות יתקיימו עם מדריכי המוזיאון בשבתות הבאות כל שבועיים (עד סוף מרץ, כנראה תאריך סגירת התערוכה – זה לא מצוין באתר).

חובבי ההיסטוריה של הקולנוע בכלל ובארץ בפרט יכולים גם לנסות לעשות סיור קטן בתוך מלון הבוטיק התל אביבי המקסים מלון סינמה, הנמצא בכיכר דיזנגוף בבניין הבאוהאוס שבו היה ממוקם קולנוע אסתר. בתוך הבניין, ששמר על כמה מהאלמנטים האדריכליים של קולנוע הענק שהופעל בו בעבר (למשל המדרגות הפתלתלות, שהן מקוריות), מצויים פריטים קולנועיים כגון פוסטרים, תצלומים, מצלמות ומקרנות, מתוך כוונה לשימור ההיסטוריה למרות שינוי ייעוד הבניין (שנפתח מחדש כמלון אחרי שנים שבהן הבניין היה סגור ונטוש, לאחר סגירת הקולנוע). אם במזל תצליחו להיכנס למרפסת המלון (בעיקרון לאורחים בלבד, אבל אולי אם תבקשו ממש יפה) תוכלו לצפות על כל האזור – על הבנייה העגולה והתואמת היפהפייה של הבניינים מסביב לכיכר, שהושקעה בה מחשבה רבה ושקשה לראות מלמטה, מהרחוב.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, אירועים, אישי, בריטי, ישראלי, נוסטלגיה, עיצוב, פסטיבל, צילום, קולנוע, תיעודי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על קולנוע במוזיאון

  1. שרון רז הגיב:

    פוסט מרתק. תודה על זה ותודה על האיזכור. שרון רז. אתר אדריכלות נעלמת. בלוג נטוש. אינדקס בתי קולנוע נעלמים בישראל. עמותת נטוש לתיעוד צילומי של מבנים ותיקים ונטושים בישראל.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s