זהו, בקיצור, פוסט לציון עשור למותו של המוזיקאי הסקוטי סטיוארט אדמסון.
אדמסון נטוע בתודעה המוזיקלית בזכות שתי להקות שהיה חבר בהן. להקת הפאנק הסקידס הביאה את הלהיט הבא:
על הלהקה כתבתי בקצרה ואסוציאטיבית כאן, עם קצת יותר הרחבה על השותף לסקידס ריצ'רד ג'ובסון. אהוי! אהוי! (שימו לב למגיב בקליפ שמעיר על שרווליו של ג'ובסון בקליפ).
דרכיהם של ג'ובסון ואדמסון נפרדו ב-1980 ואדמסון הקים את להקת ביג קאנטרי, שכמו להקות חדשות יחסית באותה תקופה כמו יו-2 וסימפל מיינדס מיזגה צליל גדול, קצת מסורת קלטית והרבה תחושת מרחב שעושה חשק לצאת לטיול בעמקים עם רמקולים שישמיעו את המוזיקה הזו.
ביג קאנטרי היתה ידועה בסאונד המיוחד שלה, שדימה בעזרת שתי גיטרות צלילים של חמת חלילים. קשה להתנגד אפילו למרות הקיטשיות האייטיזית המסוימת. אצל אדמסון, גיטריסט אדיר, הנטייה הזו למרחבים בלטה אף יותר. אולי לא סתם חוזרות אצלו המילים שדות/עמקים/נהרות ושאר תופעות טבע.
ואולי גם לא במקרה אדמסון עבר בשנות התשעים לנאשוויל שבארה"ב ונכנס קצת יותר לתחום של האמריקנה והקאנטרי. ביג קאנטרי המשיכה להקליט להופיע פה ושם עד סוף שנות התשעים, והיתה ידועה גם בקאברים לקלאסיקות רוק. אדמסון גם הפעיל את להקת/צמד הקאנטרי-רוק-אלטרנטיבי The Raphaels, שלא ממש הופיעו אך הוציאו אלבום כמה חודשים לפני מותו.
רציני מדי? נעבור הלאה. להלן קטע של אדמסון מתוך השעשועון "Never Mind the Buzzcocks" מהתקופה של מארק לאמאר ושון יוז, עם גייל פורטר בקבוצה של יוז, ועם שון לוק ומריאן פייתפול בקבוצה המתחרה של פיל ג'ופיטוס:
אדמסון מלווה על הבמה את סטיב הארלי בקלאסיקה שלו:
ולסיום, ההמנון:
זה לא בלוג סוגסטיבי 
מעולה!!
כיף!!!