התמונה הנ"ל היא אחת התמונות המפורסמות ביותר של סטיבן מופט, התסריטאי המבריק שחוגג היום 50. מדובר כמובן במופט הילד קורא ספר מסדרת "דוקטור הו", הסדרה שהעריץ ובסופו של דבר הגיע לכתוב בה ואז בעצם לנהל את הפקתה, תפקיד שעדיין בידיו בימים אלה. פוסט זה יוקדש, כמובן, למופט, אבל דווקא לא לימי הדוקטור שלו, שהרי באלה דובר ועדיין מדובר רבות.
הסדרה שפרסמה את מופט היא "Press Gang", דרמה קומית על אודות עיתון חוקר שמוציאים בני נוער. הסדרה זכתה להצלחה גדולה (חמש עונות ו-43 פרקים, שאת כולם כתב מופט, ושלל תשבחות, בעיקר על הכתיבה המתוחכמת והדמויות המוצלחות), פרסמה את כוכביה דקסטר פלטשר (בעוד דמות שווה ששמה ספייק), ג'וליה סוואלה ולי רוס (בעונותיה הראשונות), השפיעה על הכתיבה לבני נוער ולצעירים, וקיבלה גם חיים חדשים – כמעין סדרת קאלט – בשידורים חוזרים.
אחרי סיום הסדרה שודרה הקומדיה של מופט "Joking Apart" – שם דו-משמעי כאהוב עליו – המספרת את קורות הזוגיות של גבר ואישה הנפגשים, מתאהבים, יוצאים, מתחתנים, נפרדים ובסופו של דבר מתגרשים. סיפורם היה מבוסס על מופט ואשתו הראשונה. הסדרה זכתה להערכת הביקורת ולמעמד של סדרת קאלט, אבל שיבוץ לא עקבי פגע קשות בנתוני הצפייה שלה.
הסדרה הצליחה לשרוד שתי עונות (1993-1995), אבל הבי.בי.סי לא ממש היה מעוניין בה יותר. היא יצאה בדי.וי.די רק הודות למעריץ של הסדרה שרכש בעצמו את זכויות ההפצה הביתית שלה והוציא אותה לאור בלייבל שהקים (על כך קראו כאן). מאוחר יותר הוא הוציא ב-Replay גם את העונה הראשונה (שישה פרקים) של הסיטקום "Chalk" של מופט, שעסקה בעלילותיו של מורה (מופט היה מורה לפני שהחל בתסרוט "Press Gang"). גם הסדרה הזו זכתה להתעללות שיבוצית בעונתה השנייה, אחרי שעונתה הראשונה זכתה לתגובות טובות מהקהל באולפן בזמן ההקלטות אך לא מהביקורת בזמן שידורה. העונה השנייה (שישה פרקים נוספים) לא יצאה בפורמט ביתי. אבל אתם יודעים, גם סדרות שאפילו לא זכו לשידור חוזר נגאלו בזכות יוטיוב.
מופט כתב פה ושם גם פרקים לסדרות טלוויזיה "לא שלו", ואיך אפשר לא להזכיר את נגיעתו הראשונה בעצם ב"דוקטור הו" – הפארודיה ההיסטרית "Doctor Who and the Curse of Fatal Death" עם רואן אטקינסון וג'ונתן פרייס, ששודרה בערב הצדקה קומיק ריליף/Red Nose Day ב-1999. הערב, אגב, מתקיים בבריטניה ערב ה-Children in Need, ובו, כמיטב המסורת, שובצה מעין סצנה חדשה של הדוקטור (ואחריה גם נחשף השם והטריילר של ספיישל הכריסמס המתקרב).
ואז…
הגיעה הסיבה שבזכותה מופט היה מוכר גם בארץ עוד לפני ההצלחה העצומה של הדוקטור המחודש. במחצית הראשונה של שנות האלפיים שודרה קומדיה נוספת של מופט (ארבע עונות, 28 פרקים, הכל תסריטים שלו), הידועה כאן (ערוץ 1!) בשם "זיווגים". למי שלא זוכר או שלא היה בגיל המתאים לצפות בתוכנית הנפלאה ההיא נזכיר שהיא גוללה את עלילותיהם של סטיב וסוזן (לא במקרה שמותיהם הפרטיים של מופט ושל אשתו השנייה והנוכחית, המפיקה סו וירצ'ו) ושל חבריהם ג'יין, סאלי, פטריק וג'ף. טוב, ג'ף לא היה בעונה הרביעית, אבל אני חושבת שיש הסכמה כללית שזה פשוט לא היה זה בלעדיו.
סטיב וסוזן היו, כמובן, הדמויות השפויות יותר (יחסית) מבין הצעירים (יחסית) גיבורי הסדרה. וג'ף, אלילים אדירים, ג'ף… מופט הביא כנראה לשיא את יכולתו להצחיק מאוד ולרגש מאוד באותו זמן בתיאורים מוגזמים ומדויקים גם יחד של סיטואציות ריאליסטיות. הסדרה, אגב, הוקלטה מול קהל חי. קלאסיקה מודרנית?
אפשר לשים עוד מלא קטעים מ"זיווגים", אבל נראה לי שמספיק לעכשיו. ב-2005 החל מופט לכתוב ל"הו", ולפני כשנתיים, עם עזיבתו של ראסל טי דיוויס את התוכנית, הפך להיות השואו-ראנר שלה. מאז מופט כתב גם את "ג'קיל" עם ג'יימס נסביט ואת העיבוד המחודש והסופר מוצלח ומצליח של "שרלוק", שעונתו השנייה אמורה להיות משודרת בשנה הבאה. והיד עוד נטויה וגו' (אם כי מאוד עסוקה כרגע).
לפני סיום, את הקליפ הבא יצרו מעריצים רוסים של מופט ו"דוקטור הו" (מופט פרסם אותו בעצמו והודה להם) לרגל יום ההולדת:
וממש לסיום, הנה אלכס קינגסטון המקסימה באירוח אצל קרייג פרגוסון שגרם לניל גיימן להסמיק (בעיצומו של מיני-קרב היתולי בטוויטר עם מופט הדרדק, שהיה בהלם מכך שהוא ביום האחרון של שנות ה-40 שלו. גיימן הפך לבן 51 לפני שבוע בערך):
זה לא בלוג סוגסטיבי 