השומרים האירים

השבוע עולה אצלנו לאקרנים הסרט "שומר חוק" ("The Guard" – השומר, וגם מעין מקבילה אנגלית לכינויו של השוטר האירי, ה-Garda), פיצ'ר הבכורה של הבמאי-תסריטאי האנגלי (ממוצא אירי כמובן) ג'ון מייקל מקדונה.

"שומר חוק" מספר על שוטר לא קונבנציונלי (ברנדן גליסון, נפלא כתמיד) – הוא עצבני, אנטי, מכופף את החוקים ובאופן כללי עושה מה שבא לו – שפרשת הברחת סמים שמגיעה אל חופו, באזורים הנידחים יותר של מערב אירלנד, מביאה אליו שיתוף פעולה כפוי עם סוכן FBI רציני ומסור (דון צ'ידל), שלא לומר לחוץ. בתוך ערבוביית חקירת רצח, חקירת ההברחות והאורחים הלא קרואים – הן האמריקאים, הן סוחרי הסמים – גיבורנו הסמל צריך לשמור על הפאסון והמעמד. וכאילו זה לא מספיק, גם אמא שלו (פיונולה פלנגן המדהימה והכמעט בלתי מזוהה) יושבת לו על הראש.

מקדונה היה זקוק ללא מעט חוצפה, ביטחון עצמי ואפילו יהירות כדי להשיג מימון לסרטו – שהופק באירלנד בצורה עצמאית (עם תמיכה מקרן הקולנוע האירית). במפגש איתו אחרי ההקרנה שבה צפיתי בסרט הוא הוכיח שביטחון עצמי באמת לא חסר לו. הוא פירט על הקשיים למכור למשקיעים סיפור כאילו מוכר שמסופר בצורה פחות מוכרת, ועל הרצון העז לעשות את הסרט שהוא באמת רוצה לעשות – בניגוד למקרה "נד קלי", שאת תסריטו כתב, שעובד ונלעס בידי האולפנים בדרך לתוצאה המאכזבת. אחד ממפיקי הסרט הוא אחיו של הבמאי, מרטין מקדונה, במאי "ברוז'" המשובח והסרט הקצר המעולה "Six Shooter", שניהם עם גליסון, שידוע גם כמחזאי של כמה וכמה מחזות (בהם "מלכת היופי של לינאן", שהועלה שוב הקיץ בלונדון). מקדונה הנוכחי (מימין בתצלום, כמובן) צחק שאחיו קיבל את קרדיט ההפקה רק כי היה בידו מספר הטלפון של גליסון.

נראה שקיימת תחרות חברית בין האחים. ג'ון מפרגן מאוד למרטין על יצירותיו ועל הצלחתו, אבל גם לא נמנע מלהרגיש תחושת ניצחון קלה על הצלחתו המסחרית הגדולה של "שומר חוק" כבר אז – הסרט, שהיה טרי באקרנים, הספיק להגיע למקום השני בכל הזמנים בהכנסות לסרט אירי עצמאי, ובמקום הראשון נח לו "ברוז'". הצפי היה שבמהרה יעבור הסרט החדש את הוותיק יותר (כמה שבועות אחרי כן הדבר באמת קרה. במקומות הבאים ברשימה, אגב, עומדים "כשהרוח נושבת" ו"ורוניקה גארין"). הבמאי גאה במוצר שהוציא תחת ידיו.

ובאמת יש במה להתגאות. אפשר להגדיר את "שומר חוק" כקומדיית פשע – אין בו מספיק מתח כדי להיחשב סרט מתח, ולמעשה גם אין בו תעלומה של ממש – אבל הוא משלב בתוכו מגוון ז'אנרים שמעניקים לו את ייחודו ואת חוזקו.

מובן שהצמד שבבסיס הסרט מושפע מסרטי "הזוג המוזר" למיניהם. אך בניגוד לקומדיות רבות מהסוג הזה, בסרטו של מקדונה הסוכן האמריקאי לא אידיוט ובטח לא פראייר. הוא גם לא בור ונאלם דום מול מנהגיהם המוזרים של המקומיים, תכונות שמפתה במיוחד להצמיד לאמריקאי בסיטואציית "דג מחוץ למים" – כאן בנוף היפהפה של קונמרה, אזור שרבים מיושביו דוברי אירית (ראו בהמשך). דמותו של צ'ידל מופתעת יותר מיחסו של העמית האירי לחוק, וזו תחושה שגם הצופים שותפים לה לעתים. היריבות הבין-עמית המורגשת היא דווקא זו בין האירים והאנגלים.

כפי שאפשר להבין, "שומר חוק" ויוצרו לא עושים מה שמצפים מהם. גיבור הסרט לוקח את החוק לידיים, רק שהוא הרי נציג החוק. גליסון באמת מפליא לגלם את דמותו, על ההומור השחור והמבטא העמוס והכעוס. השוטר שהוא מציג כבד גוף ומהיר לשון, והדילמות שהוא ניצב בפניהן – או מתחמק מהן – הופכות את הדמות למרתקת במיוחד.

מעבר לז'אנרים החשודים המיידיים, "שומר חוק" הוא סוג של פנטזיה, נוגע בסוריאליזם (אם כי בצורה שונה מאשר ב"ברוז'", ולא נדון כדי להימנע מספוילרים). בעולם שלו ענישת הרעים אינה חשובה במיוחד, היא אולי בלתי נמנעת בעולם ריאליסטי אבל איכשהו אינה במרכז. כולם – הטובים והרעים ומי שביניהם – זוכים לדמויות, לא לקריקטורות. ובמסגרת זו ההשפעה הבולטת ביותר היא דווקא של מערבונים, אפילו מערבוני ספגטי. זה בולט במיוחד בסוף הסרט, אבל גם בעיצוב של הדמות הראשית כמעין פרש בודד שעושה במקום סדר כפי שהוא מבין את המילה, ובצילום הרחב והמזמין למרות הנושאים הטעונים שהסרט בוחן. מדי פעם גם צצה איזו הברקה תסריטאית, מילולית או עיצובית. בסך הכל "שומר חוק" הוא סרט כיפי במיוחד, מצחיק וכלל לא קליל, שמצליח גם להפתיע, וכיום מדובר במשימה קשה.

לחובבי דרמות הפשע/משטרה האפלות והמותחות יותר אמליץ לסור במהרה אל הסדרה האירית המצוינת "Single Handed" (שקל להשיג מאחר שהיא שודרה – בהצלחה – גם בבריטניה). עלילת הסדרה סובבת סביב שוטר שחוזר לכפר הולדתו בקונמרה אחרי שנים של שירות בדבלין כדי להחליף בתפקיד השוטר האזורי את אביו, שהיה דמות מיתולוגית במקום, וכפי שמתברר במהרה, גם דמות שנויה במחלוקת ולא הכי כשרה. השוטר שבמרכזה כבר ראה עולם, והוא לא שש לחזור למקום הולדתו ולמשקעים שהותיר אחריו. וכמו בסדרות אחרות מהז'אנר, מתחת לפני השטח מבעבעים אותם משקעים ומאיימים להתפרץ. זוהי סדרה קשוחה וכמעט נעדרת הומור, ודאי שלא "הומור אירי עממי" ודמויות קווירקיות-משעשעות כפי שהתפרסמו בעולם דרך קומדיות מקומיות, וכבר נאמר עליה שהיא היתה יכולה להתרחש בהרבה מקומות אחרים; במרכזה עומדים אנשים אמיתיים שמתמודדים עם בעיות אמיתיות (חלקן בעיות נפוצות באזורים הנידחים יותר של אירלנד ובכלל, למשל אלכוהוליזם גובר, שנאת זרים ועזיבת הצעירים בעקבות חיפוש עבודה). בסדרה, דרך אגב, מופיע בתפקיד משנה ברין גליסון, הבן השחקן הפחות מוכר (יחסית לדונל) של ברנדן הנ"ל.

ולמרות כל זאת, ולמרות כל הפשעים והחיים הקשים, גם כאן יפי האזור בולט (למרות הניסיונות להפחית את משיכתו את תשומת הלב של הצופה) ולא נותרת אלא המסקנה שצריך לנסוע לביקור.