יומולדת 90

אם היה בחיים, השחקן צ'רלס ברונסון היה חוגג היום יומולדת 90. ברונסון הוא אחד משחקנים לא רבים ששמם מעלה קונוטציה ז'אנרית, ובעצם ז'אנר ששייך לו, וכל השאר חקיינים – אותו ז'אנר שסרטי "משאלת מוות" שולטים בו. ז'אנר האיש הטוב שהופך נוקם בעקבות עוול נוראי שנעשה לו (=פגיעה אכזרית ביקיריו). האזרח הקטן (אוקיי, או השוטר) שמתאכזב מהמערכת ונאלץ לקחת את החוק לידיים, ועושה זאת בצורה מקצועית וחסרת רחמים.

פניו החתומים וההתנהלות השקטה שמופרעת על ידי התפרצות אלימה הפכו סימן ההיכר של ברונסון, שכיכב בשורה ארוכה של מותחני פעולה שרמתם הירודה משהו של חלק מהם איכשהו לא הצליחה לפגוע במעמדו הכוכבי ובגבורתו הקאלטית. האקשן שנקשר בשמו של השחקן משכיח לעתים את העובדה שברונסון התפרסם בקולנוע קודם במערבונים ובסרטי מלחמה. לפניהם, כרבים מבני דורו, מילא שלל תפקידי אורח טלוויזיוניים (התקשיתי למצוא קטע יוטיובי מ"Have Gun Will Travel"). קשה להימנע מהמילה השחוקה קמעה "קלאסיקות".

ברונסון השתתף בכמה וכמה סרטים מיתולוגיים, שלהביא דוגמה מכל אחד מהם יביא את אורך הפוסט הזה – שגם ככה מתארך יותר מהצפוי, למרות שיש כאן הימנעות מכוונות מפירוט ביוגרפי – לרמות מוגזמות. הוא בלט גם לצדם של כוכבי המסך שזכה לעבוד איתם (לי מרווין וסטיב מקווין, בין רבים וטובים), וזה לא עניין של מה בכך. חובת אזכור: "היו זמנים במערב".

לפעמים גם הופיע אצל ברונסון חוש ההומור הבכל זאת הכרחי.

טוב, לא באמת. זה קצת יותר רציני:

הסרט האהוב עליי עם ברונסון בתפקיד ראשי הוא סרט שאולי לא נחשב קלאסיקה קולנועית גורפת, אבל הוא מחזיק מקום חשוב ברשימות סרטי קצת-יותר-מאקשן/קאלט ועדיין מוכר פחות מדי. "המכונאי" (פרח מזיכרוני איך קראו לו בארץ, כנראה זה דורש הדחקה) הוא סרט פעולה בעל ממד פילוסופי, שבו מתומצתת דמותו הסטואית של ברונסון, המגלם מתנקש מזדקן שלוקח תחת חסותו צעיר נלהב מדי (ג'אן-מייקל וינסנט). למעשה לוקח הרבה זמן מתחילת הסרט עד שהוא בכלל פוצה את פיו. לא שהוא מדבר הרבה אחרי זה. הסרט הוא אחד משיתופי הפעולה של ברונסון עם הבמאי מייקל ווינר.

מחפשים ברונסון אחד ליום (פחות או יותר)?

לא לדאוג. תדמיתו כגבר-גבר (ונוסיף עוד -גבר) נותרה על כנה.