ריקוד המכונה (ביקורת מ"רייטינג")

שמו של מייקל ביי הפך עם השנים גם לשם נרדף לסרטי אקשן גרנדיוזיים שמשקיעים יותר בפיצוצים ופחות בעלילה, סרטים שמציעים אסקפיזם רועש ושטחי. בקיצור, הז'אנר המכונה "סרטי קיץ". ואכן הקיץ הגיע (עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה) ואיתו הסרט החדש של ביי, הסרט השלישי (ולטענתו האחרון) בסדרת "רובוטריקים". הסרט הקודם בסדרה הוא סרט שנוא, שגם רוב תומכיו האדוקים של ביי סבלו בו. ב"רובוטריקים 3" חוזרים אל ביי כמה מכישורי רקיחת הלהיטים שלו, ומאחר שמדובר במייקל ביי, אלה יכולות לטוב ולרע.

סם וויטוויקי (שיה לבוף) אמנם קיבל מדליה מהנשיא ויש לו חברה לוהטת חדשה (רוזי הנטינגטון־ווייטלי, שהחליפה בתפקיד הכוסית את מייגן פוקס המפוטרת ומצליחה לדקלם משפטים טוב ממנה), אבל הוא מתקשה למצוא פרנסה. בעוד חבריו הרובוטריקים מסתובבים בעולם ומגנים על שלום האנושות בשירות שירותי צבא וביון למיניהם, סם נאלץ לדדות בין ראיונות עבודה מביכים. בינתיים השקרניקים זוממים מזימות השתטות על כדור הארץ והצבא האמריקאי מגלה שחללית רובוטריקית, המכילה סוג של טכנולוגיית קץ הימים, התרסקה לפני שנים רבות על הירח. מכאן לשם סם חוזר לעבוד עם הצבא, החברה שלו מסתבכת עם הבוס שלה (פטריק דמפסי), והלחימה בין הרובוטים מתחדשת על חשבון בני האדם.

ביי הוא במאי יהיר, והוא באמת בטוח שהוא עושה את מה שהוא עושה הכי טוב שיש. יש להודות שזה בדרך כלל נכון, רק שמה שהוא עושה זה רק מרכיב אחד במלאכת הקולנוע. ביי מצוין בעיצוב ויזואלי של פיצוצים, מכות, מירוצים ושאר אלמנטים באנרגיה גבוהה (רצף המכוניות המועף באוויר בכביש מהיר כבר הפך לסימן ההיכר שלו). הוא פחות טוב, וכך גם התסריטים שהוא בוחר לביים, בכל השאר, כולל דמויות, עלילה ורגש. וכך החלק הראשון של סרטו מצטיין בטמטום דיאלוגי ואידיאולוגי, חורים עצומים בסיפור ושחזור היסטורי רע. הסרט כולו, אגב, אלים מאוד ומכיל כמות גדולה של גסויות, וממש אינו מתאים לילדים, תהיה חיבתם למרצ'נדייז הרובוטריקים אשר תהיה.

מי שישרוד את החוויה הקשה יגיע לחלקו השני של הסרט, שבו נראה שהעולם השתגע. לא עלילתית, פשוט אווירה של טירוף אוחזת בסרט. זה נובע בעיקר מסדרת גגים ומהליהוק, שנראה כמו פגישת מחזור של שחקני האחים כהן (ג'ון טורטורו, פרנסס מקדורמנד, ג'ון מלקוביץ') בשילוב שחקנים קומיים המוכרים בעיקר מהטלוויזיה (בין השאר קן ג'ונג מ"קומיוניטי", ששוב מוכיח שהוא פחות טוב בקומדיה מאשר בהיסטריה, אנדי דיילי מ"על הפנים" ואלן טודיק המעולה). זה לא תמיד עובד, בעיקר לא ברמת הבדיחות עצמן, אבל זה שיפור שמתחיל לנוע לכיוון המהנה.

חלקו השלישי והאחרון של הסרט הוא פשוט אקשן. הקרב הגדול, הסיבה לעשיית הסרט מלכתחילה, והזדמנות למייקל ביי להשתולל. כאמור, את ביי מעניין רק האקשן, ובסרט הזה הוא משתדל להראות את זה, כאומר – רואים? שני החלקים הראשונים מיותרים, זה מה שחשוב בקולנוע. גם בטענה מוטעית זו העדנה ממנו והלאה. העיצוב של הסרט נראה כמו כל כך הרבה יצירות מד"ב/אקשן אחרות (מסרטי "שליחות קטלנית" דרך כל סרטי פלישת החייזרים מהשנים האחרונות ועד "דוקטור הו" הבריטית, פלוס קריצות עין לכיוון "סטאר טרק" של ג'יי.ג'יי אברמס והתסריטאים אלכס קורצמן ורוברטו אורסי, שכתבו את שני "רובוטריקים" הקודמים אך לא את הנוכחי) שכבר קשה לזהות מאיפה הכל מוכר. וכמו הסרט עצמו, גם הרובוטים שבו הם חסרי נשמה, מכונות מכוערות וכמעט חסרות אפיון שאינן מעוררות הזדהות. הכל כמובן גם בתלת ממד, שאמנם נראה הרבה יותר טוב מהרגיל בסרטי הקיץ, אבל עדיין אין לו הצדקה של ממש. האקשן של ביי בשלב זה של הקריירה שלו (בניגוד לסרטים הטובים ביותר שלו, צמד סרטי "בחורים רעים") מכני, וולגרי, מיליטנטי, נמשך יותר מדי זמן ובאופן כללי נוטה לגיחוך. ולמרות כל זאת, איכשהו ומשום מה זה עובד. רבות מסצנות האקשן כיפיות, וכמה מהן נהדרות. מי שמוכן להתעלם מהחסרונות הרבים של סרטיו של ביי, שמתבטאים בסרט זה ביתר עוז, ייהנה מהרעש, הצלצולים ושאר האפקטים. ומי שלא, כנראה בכלל לא מתכוון לצפות ב"רובוטריקים 3".

"רובוטריקים 3", ("Transformers: Dark of the Moon"), ארה"ב 2011, 153 דקות

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s