הוא זכאי (ביקורות מ"רייטינג")

לפני כן: הביקורת שלי על "העסקן" עם קווין ספייסי עלתה פה.

"הפרקליטה", סרטו של הבמאי־שחקן טוני גולדווין, מבוסס על סיפורה האמיתי של בטי אן ווטרס, שנאבקה במשך כמעט 20 שנה לשחרר את אחיה קני ממאסר עולם על רצח שהיא האמינה שהוא לא ביצע. סרטים כאלה נועדו, אפילו במוצהר, להיות מקור השראה ותקווה, יצירות שיוצאים מהן בהרגשה שלמרות הכל, בסופו של דבר הצדק יצא לאור. "הפרקליטה" (שנתקע במשך שנים רבות בגיהינום הפיתוח ההוליוודי) אינו יוצא דופן, אבל הוא נעזר בהופעות טובות של השחקנים הראשיים כדי להתעלות מעט מעל השבלונה. לרוע מזלו, הוא נדחף עמוק יותר לתוך אותה שבלונה מסיבות אחרות.

בטי אן (הילרי סוונק) וקני (סם רוקוול, מצוין כרגיל) הם אחים קרובים במיוחד, שנדדו בילדותם בין אמם המזניחה למשפחות אומנות. קני הסתבך עם החוק מגיל צעיר, וכששוטרת (מליסה ליאו, היום כבר זוכת אוסקר) מגיעה לעצור אותו, נראה שמדובר בעוד אחד מהתשאולים ההכרחיים שהוא עובד תדירות. אבל הפעם מתברר שזהו תיק רצח, ולאחר עדויות של כמה מחברותיו לשעבר, קני מורשע ונשלח למאסר עולם. מאותו רגע בטי אן מקדישה את עצמה לשחרורו. לאחר שכל אמצעי הערעור כושלים, ולמורת רוחו של בעלה (לורן דין), בטי אן מחליטה ללמוד משפטים כדי למצוא דרך חדשה לעזור לאחיה. באוניברסיטה היא מתחברת לסטודנטית מבוגרת אחרת (מיני דרייבר), שהופכת לחברתה הקרובה ולשותפתה במאבק.

לכאורה התקדמות העלילה בסרט היא ישירה ומתבקשת. בטי אן נלחמת על השגת ראיות (ועם כל הכבוד לנחישותה, היה מעורב שם גם הרבה מזל), נפגשת בכלא עם אחיה, שייאושו גובר, ומתגברת על מכשולים, בירוקרטיה ורשויות עוינות. לצופה יש עניין טבעי בסיפור כזה, ולכן חבל שהסרט מדשדש בקורקטיות קולנועית ומגזים במניפולציות רגשיות (הרצון לשמור על ההרגשה הטובה הוביל אפילו להשמטת פרט ביוגרפי חשוב על קני, שלא ייחשף כאן אבל קל לגלותו אחרי הצפייה).

הסרט היה אמור כנראה לעסוק בבני אדם ולא בתהליך משפטי, ולכן הוא מביא פלאשבקים לילדות של בטי אן וקני, מציג את הקשר של בטי אן עם ילדיה המתבגרים, מקצר מהלכים משפטיים מרכזיים, כמעט לא מציג אירועים בבית משפט ומנסה להציג את קני באור חיובי. אבל הדמויות נותרות שטוחות, בייחוד בטי אן, הדמות הראשית, שאפילו לא ממש מעוררת אמפתיה (בניגוד לאחיה), ובסופו של דבר "הפרקליטה", למרות קיצורי הדרך, מתעסק יותר בתהליך המאבק הטכני. ומאחר שהתהליך הזה היה ארוך וכלל תקופות ארוכות של חוסר מעש, הוא נעדר תחושת דחיפות והתלהבות. לעתים נראה שבטי אן ממשיכה בניסיונה לשחרר את אחיה כי זה מה שהיא עושה בחיים, ולא כי היא מרגישה באמת את הצורך נושף בעורפה. היעדר המתח נובע גם מהעובדה שלצופה אין ספק שקני חף מפשע, גם אם בעצם הסיבה היחידה לחשוב זאת היא אמונתה של בטי אן בחפותו.

למרות כל אלה, יש בכל זאת משהו סוחף ומרגש בסיפור של קני ווטרס. כמו כל סיפור כזה, גם "הפרקליטה" מעלה תהיות מציקות על כוחן של רשויות, על חוקים שמשתנים עם הזמן ועל מה היה קורה לו טכנולוגיה מסוימת הייתה ברשותנו קצת לפני שהומצאה או התגלתה, ומזכיר שמדובר בבני אדם ולא בסטטיסטיקה. האלמנט המרתק הזה נמצא גם בסרט הזה, והוא שהופך אותו לראוי לצפייה.

"הפרקליטה" ("Conviction"), ארה"ב 2010, 105 דקות

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, נוסטלגיה, פורסם במקום אחר, קולנוע, תיעודי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s