מעבר להרי הרוקי (כמה ביקורות מ"רייטינג")

קודם כל, כמה מביקורותיי שעלו לנרג':

"שודדי הקאריביים: זרמים זרים" פה.

"החיים הכפולים של וולטר" פה.

"לאור היום" פה.

ובנוסף לאלה:

"יער נורווגי" הוא עיבוד לספרו הידוע של אחד מגדולי הסופרים המודרניים של יפן, הרוקי מורקמי (שגם תורגם לעברית). הבמאי הווייטנאמי־צרפתי טראן אן הונג (שסרטו המוכר ביותר, "ניחוח הפפאיה הירוקה", היה מועמד לפרס האוסקר לסרט זר ב־1994) עיבד בעצמו את הספר – שכמו רבים מכתביו של מורקמי נחשב ליצירה פוסטמודרנית שיהיה קשה להעבירה למסך הגדול – תוך ניסיון להיות נאמן לרוח הטקסט.

ביפן בסוף שנות השישים, ווטנאבה (קניצ'י מטסויאמה) הצעיר מאבד את חברו הטוב, שמחליט במפתיע לשים קץ לחייו. ווטנאבה עוזב כדי ללמוד באוניברסיטה בטוקיו, ושם הוא פוגש, לאחר פרידה ארוכה, את בת זוגו של אותו חבר, נאוקו (רינקו קיקוצ'י, שמוכרת לצופים המערביים מ"בבל" ומ"הנוכלים בלום"). השניים מתקרבים, אך לאחר מימוש אהבתם, נאוקו עוזבת את העיר לטובת התבודדות במוסד הממוקם בלב יער מרוחק. השניים ממשיכים את הקשר ביניהם, כואבים את אירועי העבר ומנסים להתגבר עליהם; ווטנאבה פוגש את מידורי (קיקו מיזוהארה), צעירה השונה מאוד מנאוקו, ונמשך גם אליה, אך הקשר שעמוק שהוא חש עם נאוקו אינו מאפשר לאיש מהם להתקדם.

"יער נורווגי" הוא יצירה נוגה שעוסקת בתסבוכות הרגשיות של אהבה ואובדן של כמה צעירים, ובהשאלה של דור שלם (דמותו הבוגרת של ווטנאבה מקריינת את הסרט, אבל זו אינה סקירה של חייו אלא רק תצוגה של אותה תקופה מטלטלת). הסרט ספוג מלנכוליה מידבקת, ומבחינה קולנועית הוא תענוג לעין, בזכות הצילום הנהדר ויופיים של הטבע ושאר מיקומי ההתרחשויות, ולאוזן – הפסקול, שאותו הלחין איש רדיוהד ג'וני גרינווד, משלב בין מוזיקה קלאסית לרוק סיקסטיז שמשי, בנוסף, כמובן, לכמה משירי התקופה, בהם שירם של הביטלס שהעניק ליצירה את שמה. דווקא מבחינה רגשית, מה שאמור להיות לבו הפועם של הסרט, התסריט לוקה בחסר. דמותה של מידורי אינה מפותחת מספיק, ולא ברור איך נוצר הקשר העז שווטאנבה חש כלפיה אלא כניגוד ליחסים המסובכים שלו עם נאוקי. תיאור הקשר בין ווטנאבה ונאוקי מוצלח יותר. אלה שני אנשים פצועים, שרוצים לאהוב ולמצוא נחמה ורפואה זה אצל זה יותר מאשר הם אוהבים באמת. הקשר ביניהם נראה בלתי ניתן להתרה כי השינוי שחייב לקרות לשם כך פוגע מדי. הדחיפות והלחץ שמניעים אותם מורגשים היטב, והשינויים שעוברים השניים במסגרת הקשר מפורטים ומדויקים. אבל כל המסביב – חבריו ללימודים של ווטנאבה, נשים אחרות והאירועים הפוליטיים של התקופה – מעמיסים יותר מדי ודווקא מחלישים את עומק הדמות הראשית. ווטנאבה הוא מרכז הסיפור, אבל הוא לא נושא את כל העולם על כתפיו. גם אם לפעמים הוא מרגיש כך.

"יער נורווגי" ("Norwegian Wood"), יפן 2010, 128 דקות