אנחנו כמעט אחרי תקופת החגים הנמתחת ובפתח קיץ רותח נוסף, וזו הזדמנות מצוינת לבחון סרט שהפוך לעונה הזו – חג לא משלנו, וחורף כמו שממש אין פה. "Rare Exports" הוא אגדת חג מולד מושלגת שמקורה בפינלנד, ארץ בעלת תעשיית קולנוע מתחזקת שכמעט אינה זוכה לתפוצה בארץ (נציגה הידוע ביותר של פינלנד בעולם הקולנוע הוא חביב הפסטיבלים אקי קאוריסמקי, שמשחרר סוף סוף סרט חדש אחרי כחמש שנים). אך לא מדובר כאן באגדה אירופית חביבה על משפחה המתאחדת לחג, על הזוגות המסוכסכים והילדים שמאמינים בסנטה קלאוס, אלא בפנטזיית אימה קומית שלוקחת את הדימוי המוכר של החג ברחבי העולם והופכת אותו על פיו.
הסיפור מתרחש בקהילה הררית בפינלנד על גבול רוסיה. חבורת מדענים שבראשה עומד אמריקאי עובדת באחד ההרים הסמוכים, והפיצוצים והחפירות פוגעים בפרנסתם של התושבים ביישוב המבודד הסמוך לגבול. לאחר סדרת אירועים יוצאי דופן באזור, אחד מילדי היישוב משתכנע שהעובדים בהר שחררו יצור שהיה כלוא בתוכו אינספור שנים – את סנטה קלאוס. לא את היצור השמנמן, החביב והמסחרי המוכר לכולנו מהמדיה, אלא את היצור המקורי מהאגדות המקומיות – זקן גרום, מרושע וחובב השמדת ילדים. לאחר שאביו של הילד, שוחט הכפר, לוכד מישהו באחת המלכודות שלו, מתברר למרבה הפלא שייתכן שהדמיון המפותח של הילד די קרוב למציאות.
ילמרי הלנדר ביסס את סרטו על סדרה של סרטים קצרים שיצר במהלך השנים עם אחיו. הוא שוזר אלמנטים של קומדיה שחורה בתוך סרט האימה שבמרכזו יצור על טבעי רצחני, ומצליח להזריק חיים חדשים לקונפליקט המוכר בין ילדים והורים – ילדים תמימים ומאמינים באגדות, והורים צריכים לזנוח את החלומות האלה, כי צריך להתפרנס ולפרנס בעולם האמיתי. אולי הפעם כולם יאמינו. ואפשר גם לקרוא בסרט אלגוריות וביקורת על מסחור, רדיפת בצע ותקשורת פנים משפחתית בעידן שבו הניתוק הבין דורי רק מעמיק. לקראת סוף הסרט החליטו התסריטאים משום מה לא ללכת עד הסוף והפכו אותו למעין אגדת ילדים, לפחות באווירה, למרות שכאמור זהו סרט למבוגרים. אך גם עם האכזבה המסוימת הזו, סיפור החג הזה נותר יצירה מפתיעה, מצחיקה ומרעננת.
"Rare Exports", פינלנד 2010, 80 דקות
זה לא בלוג סוגסטיבי 
תודה רבה על ההמלצה, עכשיו שחג המולד מתקרב. נראה לי סרט נחמד גם לחנוכה ובכלל לחופש.