ביום רביעי (11.5) תוקרן בסינמטק תל אביב במסגרת TLVFest, בהקרנה חד פעמית על מסך גדול, הדרמה הפרואנית המקסימה "נגד הזרם" (לפני הקרנת הסרט תיחשף תוכניית הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה, שיתקיים גם השנה באמצע חודש יוני). סרט הבכורה של חוויאר פואנטס־לאון מספר על גבר צעיר (כריסטיאן מרקדו) המצפה עם אשתו (טטיאנה אסטנגו) ללידת ילדם הבכור. השניים חיים בכפר דייגים מסורתי ומעורבים מאוד בחיי הקהילה. אלא שבמהרה מתברר לצופים שהגבר אוהב לא רק את אשתו, אלא גם את המאהב שלו (מנולו קרדונה הקולומביאני), אמן שתושבי הכפר מנדים אותו בשל נטייתו המינית והתנהגותו הליברלית. מאורע טרגי מטלטל את חיי השלושה ומשנה את אופי הקשרים שנרקמו ביניהם.
הסרט מביא מבט אינטליגנטי ומרגש על מערכות יחסים ויוצר הקבלה בין סוגים שונים של אהבה. תפניות העלילה שבו אינן בנויות כהפתעות בתוך עלילת מתח אלא כסיפור המתפתח בטבעיות ומאפשר לדמויות להיחשף בקצב שלהן. לא מדובר כאן בקומדיה רומנטית, גם אם הסרט לעתים קומי ופעמים רבות רומנטי. הוא מצייר דיוקן אותנטי של דור שחי על קו התפר בין מסורת לקדמה, שמתחולל בו מאבק לנטוש דעות קדומות שממשיכות לשהות בסביבה גם כשברור שהן מוטעות. הוא עטוף יופי ונוגע בפואטיקה גם כשהוא מציג צדדים מכוערים יותר בהתנהגות האנושית, ומתקיימת בו סימביוזה בין אמנות לעבודת כפיים ובין תחושת הקהילתיות והצורך באינדיבידואליות, סימביוזה שמזכירה כמה מורכבות יכולות להיות סיטואציות שכביכול אפשר לתמצת במשפט אחד. העיסוק המרענן של הסרט בזהות מינית ובזהות גברית מודרנית משדר כנות ואומץ, והיושרה שלו עוזרת לו להימנע כמעט לחלוטין מבחירות קלות ופשטניות ולהצדיק את הנפילות המעטות לקיטש. הן בקטעים הקלילים יותר והן בקטעים הכואבים והצובטים, קשה לא ליפול ברשתו.
"נגד הזרם" ("Contracorriente"), פרו 2009, 100 דקות
זה לא בלוג סוגסטיבי 