שלום, חוויאר (ביקורת מ"רייטינג")

בתחילת שנות האלפיים פרץ הקולנוע המקסיקני לתודעה העולמית בעזרת שלושה במאים (ומפיקים ותסריטאים), "שלושת האמיגוז", שיחד ולחוד היו מהיוצרים הבולטים באותו עשור. אלפונסו קוארון כבר ביים בהוליווד כשהעולם גילה את חותמו האישי בעקבות סרטו הרביעי, "ואת אמא שלך גם", ומאז הוא ביים בין השאר את סרט ההארי פוטר הטוב בסדרה, "האסיר מאזקבאן", ואת "הילדים של מחר"; גיירמו דל טורו הותיר את חותמו המשובח בעיקר בתחום הפנטזיה, הקומיקס והאימה עם "ילדים של אף אחד", "המבוך של פאן" ושני סרטי "הלבוי"; ואלחנדרו גונסלס איניאריטו גם הוא נשאר עם החזון שלו בסרטיו "אהבה נושכת", "21 גרם" ו"בבל". סרטו החדש, "ביותיפול", הגיע אל מסכינו כשהוא מעוטר במועמדויות לאוסקר בקטגוריות הסרט הזר והשחקן הראשי.

חוויאר בארדם מגלם בסרט את אוקסבל, החי בברצלונה ומטפל בשני ילדיו הקטנים לאחר שנפרד מאמם. יום אחד הרופא מספר לו שהוא חולה סופני, ואוקסבל מבין שעליו לסדר את ענייניו הארציים לפני מותו הקרוב, כי הוא אינו יכול לעזוב ולהשאיר אחריו מטענים וחובות.

הסרט הוא יצירה עירונית, שחושפת באכזריות צדדים פחות מוכרים של עיר גדולה, את האלימות, המהגרים והעוני שממלאים את השכונות הפחות תיירותיות. זהו הפיצ'ר הראשון של גונסלס איניאריטו לאחר מריבתו המתוקשרת עם התסריטאי הקבוע שלו בעבר, גיירמו אריאגה. הוא כתב אותו בעצמו (בעזרת שני תסריטאי עזר), והתמות שעניינו אותו עדיין חולשות על העלילה. כמו בשלושת סרטיו הקודמים, המכונים לעתים "טרילוגיית המוות", גונסלס איניאריטו עוסק בקשיים שבחיי המשפחה, בפשרות שצריך לעשות כדי לשרוד, בשאלות מוסר ודת, והוא עושה זאת בסגנונו הקבוע – ריבוי דמויות משנה, קווי עלילה מקבילים ושפה קולנועית מדויקת וחזקה.

עם קבלת הידיעה על גורלו אוקסבל מרגיש לפתע את כובד המשקל של ההחלטות שקיבל ושל המעשים שביצע בחייו לפני כן, בין השאר העסקת עובדים זרים בלתי חוקיים וניהול צוות של מוכרי רחוב (יוצאי אפריקה) והתעלמות מכך שהם נוטים לעסוק גם במכירת סמים. הצורך שלו לזכות בהשלמה ובמחילה מניע אותו, וכך גם הקשר המיוחד שיש לו לעולם הבא (הוא נשכר מדי פעם על ידי משפחות אבלות לעזור ליקיריהם לעבור הלאה).

אך הסרט אינו תצוגה בנאלית של הצעדים שאוקסבל נוקט כדי לכפר על מעשי העבר שלו. מרגע שהוא מנסה להתחיל לעשות זאת, התסריט מפיל עליו עוד ועוד אסונות וקשרים למוות, שהם תוצאה של מעשיו הקודמים, והגבר שסופו מתקרב שוקע יותר ויותר בתהום של ייאוש. התסריט מותח את עצביו של אוקסבל, ואיתם את סבלנותו של הקהל עד סף הצפייה שלו בסבל מתמשך. השוטטות המתישה של אוקסבל ברחובות המטונפים ובין השלכות מעשיו המלוכלכים כה עמוסה וקודרת שהיא קוברת תחתיה את האפקט הרגשי של הסרט. גם זה אלמנט קבוע אצל גונסלס איניאריטו, שהיה בולט בעיקר ב"בבל" – אימג'ים חזקים ורגש מעומעם. ב"ביותיפול" הוא גם מקצין את תמת חשיבות הילדים בחיי הדמויות. רוב הדמויות הן הורים, וכאלה שהצורך להגן על ילדיהם (שלהם, לעתים על חשבון ילדים אחרים) ולכלכל אותם הוא שמפעיל אותן, גם כשמדובר לכאורה במעשים שגויים מוסרית.

הבמאי מפגין ביטחון מרשים בצדקת דרכו, ויש עניין בלראות את תוצאות היד הבוטחת שבה הוא מוביל את כל המעורבים – בעריכה, בצילום, במוזיקה וכמובן במשחק. יכולותיו מעוררות הערכה, אבל מה שמחזיק את הסרט מעל המים הוא בארדם, שבהופעה מרשימה המשדרגת את "ביותיפול" ליצירה בת צפייה מצדיק את המועמדות שלו לאוסקר לשחקן ראשי (הוא הראשון שזכה למועמדות כזו עבור סרט דובר ספרדית, והראשון שזוכה למועמדות בקטגוריה זו עבור סרט בשפה זרה מאז רוברטו בניני, שזכה על "החיים יפים". הקשר בין שמות שני הסרטים מקרי בהחלט). כל הכישרונות האלה הולכים לאיבוד בדיכאון הריקני ובדיכוי חסר המטרה. יש בין השורות מסע מאתגר ועשוי היטב, אבל לא ברור בשביל מה.

"ביותיפול" ("Biutiful"), מקסיקו־ספרד 2010, 145 דקות

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, פורסם במקום אחר, קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s