בולגרית 5% (ביקורת מ"רייטינג")

ישנה תפיסה נפוצה של קולנוע בלקני: דרמה קומית (או הפוך) שמספרת על אנשים קשי יום השומרים על שמחת חיים, נמרצות ותקווה למרות תנאי מחיה בעייתיים ומגורים במדינה למודת סבל (מצב כלכלי קשה, שלטון דיקטטורי ולרוב שילוב של השניים), פלוס כמה סצנות מוזיקליות, נופים פסטורליים ושיטוטים בכפרים מיושנים ובעלי קסם מיוחד. זה אמנם סטריאוטיפ וברור שלא כל הסרטים מיוגוסלביה וסביבתה הם כאלה. "העולם גדול והישועה מעבר לפינה", סרטו של סטפן קומנדרב שהיה נציג בולגריה לאוסקר הזר בשנה שעברה (הוא לא היה אחד מהמועמדים הסופיים), דווקא מתאים למסגרת הזאת.
"העולם גדול" מזגזג בין שתי תקופות – ראשית שנות השמונים ואמצע שנות האלפיים. בשתיהן מגלם מיקי מאנוילוביץ' – שחקנו הקבוע של אמיר קוסטוריצה, המזוהה ביותר עם הקולנוע הבלקני – את באי דן, אלוף השש בש של כפרו הקטן. ב־1980 הוא מלמד את נכדו אלכסנדר איך להרגיש את המשחק ולא סתם לשחק. הוא גם מדי פעם מעז לדבר סרה בשלטון הקומוניסטי השולט ביד רמה, דבר המסבך את בני משפחתו עם המיליציה. הוריו של אלכס מחליטים להימלט מהמדינה עם בנם הצעיר. ב־2006 באי דן מגיע לגרמניה, לשם הגיעו בני המשפחה הנמלטים בסופו של דבר, כדי לאסוף את נכדו, כעת גבר צעיר (קרלו ליובק), מבית החולים לאחר שנפצע בתאונת דרכים ולקה באמנזיה. באי דן לוקח את נכדו למסע חזרה לארץ מולדתו דרך הנופים והמקומות שבהם גדל במטרה לרענן את זיכרונו.
סיפור המסע הביתה, המתרחש בימינו, משולב בהצגת תלאות המשפחה, בשנות השמונים, בדרכה לחיי החופש – המעבר המסוכן בגבול, השהות הארוכה במחנה המעצר לפליטים וההשתלבות הקשה במדינה חדשה. המסע, שהוא בעצם טיול אופניים בבולגריה הכפרית היפה, הוא כמובן גם החיפוש של אלכס אחר זהות אישית המקבלת הן את שורשיו המסורתיים והן את חייו במדינה מערבית מודרנית, חיפוש שמתקיים גם ברמה הלאומית בארץ מוצאו. סיפור ההגירה של משפחתו נוגע בצדדים החברתיים ואפילו הפוליטיים של "בעיית המהגרים" האירופית, מנקודת מבטם של המהגרים.
מזלו של הסרט שהוא מצליח ליצור עניין מסוים בדמויותיו ובמתרחש, בעיקר בשל ההקשרים העכשוויים של הנושאים שבהם הוא עוסק, מכיוון שברוב הזמן, אפילו בקטעים שאמורים להיות מתוחים וטעונים, הוא מדשדש בבינוניות. מובן שהנופים מקסימים ומתעורר חשק לקום ולנסוע לשם, אבל קו העלילה המתרחש כיום סנטימנטלי וצפוי. אחלה תשדיר, גם אם ארוך, מטעם משרד התיירות, אבל זה לא כל כך עובד בתור חלק נכבד של סרט. החלקים המתרחשים בעבר מציגים כמה דמויות משנה שמעבות את האירועים, אבל הן גם משמשות בהמשך לסגירות מעגל בנאליות. אמנם יש בסרט כמות לא מבוטלת של חן, בעיקר בזכות מאנוילוביץ' האנרגטי, אבל התוצר הסופי לא מתעלה מעל הנחמד ונשכח במהרה.

"העולם גדול והישועה מעבר לפינה" ("The World Is Big and Salvation Lurks around the Corner"), בולגריה 2008, 105 דקות


מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, נוסטלגיה, פורסם במקום אחר, קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s