מציאות מושכת (ביקורת מ"רייטינג")

עבאס קיארוסטמי הוא אחד מיוצרי הקולנוע האיראנים החשובים ביותר, אם לא החשוב שבהם. יצירתו החדשה, "עותק נאמן למקור", היא סרטו הארוך הראשון שנעשה מחוץ לגבולות מולדתו, שההגבלות שהיא מטילה על יוצרים מקומיים הולכות ומחמירות כל הזמן (ולאחרונה הגיעו לשיא חדש לאחר גזר דין קשה שהוטל על במאי בכיר אחר, ג'פר פנאהי, באשמת פעילות הסתה נגד הממשל). בסרט מגלמת ז'ולייט בינוש (נפלאה מתמיד) את אל (שם שמשמעותו בצרפתית גם "היא"), צרפתייה החיה באיטליה. היא מגיעה עם בנה למסיבת עיתונאים שמקיים ג'יימס מילר, איש אקדמיה בריטי (וויליאם שימל), שספרו החדש, שעוסק בחשיבות – או בחוסר החשיבות – של העתק של יצירת אמנות מול המקור שלו, יוצא לאור בתרגום לאיטלקית. חוסר הסבלנות של בנה גורם לאל לעזוב מוקדם את מסיבת העיתונאים, והיא פוגשת את ג'יימס מאוחר יותר לראיון/שיחה. שאר הסרט הוא פחות או יותר שתי הדמויות האלה משוחחות. הזוג נוסע בדרכים שלוות יפהפיות, היא לוקחת אותו לכפר מקומי לראות יצירת אמנות שרלוונטית לדיון שלהם, הם מתיישבים בבית קפה – ולפתע שיחה כביכול פיקטיבית הופכת למציאות. או שמא הנאמר בה היה המציאות גם בחלקו הראשון של הסרט ולא ידענו זאת עד אותו הרגע?

כמו בסרטים קודמים שלו, קיארוסטמי עוסק באלגוריות ומשחק עם הבנת הצופה את מציאות הסרט. הדיון באמנות, שנמצא במרכז חלקו הראשון של "עותק נאמן למקור", הוא גם דיון בתפיסה שלנו את עולמנו, ובפרט את הקולנוע – אותה אמנות שמציגה לפנינו את הניתוח הרפלקסיבי הזה – ובממשות ובזיוף שאנחנו קולטים או מנסים להכחיש. ספרו של מילר, ששמו כשם הסרט, עוסק כמובן בנושא הזה בדיוק, והוא נקודת המוצא לדיון בין שתי הדמויות. גם כאן המציאות גולשת לסרט – בינוש הצרפתייה מול שימל האנגלי, שהוא בכלל זמר אופרה וזהו תפקידו הראשון בקולנוע, בסרט שכתב וביים איראני ושצולם באיטליה. הספר עצמו הוא העתק איטלקי של המקור האנגלי שלו, והשעתוק הזה משליך גם על השיחות בסרט, שמתקיימות בתערובת נהדרת של אנגלית, צרפתית ואיטלקית (דבר שבלית ברירה מתפספס בתרגום העברי – אם הדבר ביכולתכם, הטו אוזן לשינויי השפה). בחלקו השני של הסרט, כאמור אחרי אותה שיחה המשנה חיים, הדיון הופך הרבה יותר רגשי, קרוב ללב. הדמויות מביטות לפעמים ישירות למצלמה, והתחושה הנוצרת כה אינטימית לעתים שנראה שאנו מצותתים לשיחה פרטית בין שתי דמויות במשבר. ב"עותק נאמן למקור" דבר אינו כפי שהוא נראה בתחילה, או שבעצם הכל פשוט מכפי שהוא נראה. לא קורה בו הרבה, ועם זאת קורה בו כל כך הרבה. קיארוסטמי מביא אל המסך קולנוע כה פשוט וכה מורכב. לעתים הדיון מעט חוזר על עצמו ויש רגעים שבהם עולה חשש התשה. אבל בכללותו הסרט הוא מסה פילוסופית מענגת שמיוצגת על ידי שיחה הלקוחה ישר מהחיים – שיח פתוח, בלי תשובות קלות, שהופך מדיון על אמנות לדיון על החיים. אם יש בכלל הבדל.

"עותק נאמן למקור" ("Copie conforme"), צרפת־איטליה־איראן 2010, 106 דקות