עוד באירופה הוא היה סקפטי (ביקורת מ"רייטינג")

"שם תואר: משטרה", סרטו הארוך השני של קורנליו פורומבויו, הוקרן בארץ כבר בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בחיפה ב־2009. להקרנות מסחריות הוא, אם כך, מגיע די באיחור, אבל הפעם באמת עדיף מאוחר מאף פעם, שכן מדובר בסרט מרתק שראוי לכל חשיפה נוספת שהוא יכול לקבל.

כריסטי (דרגוס בוקור, כוכב עולה בקולנוע האירופי שנצפה אצלנו לא מזמן ב"יום שלישי, אחרי החגים") הוא בלש משטרה צעיר בעיר קטנה ודי מוזנחת, שמעורב בתרגיל עוקץ שכל מטרתו לתפוס תלמיד תיכון במהלך עסקת מכירת סמים. ברגע האמת כריסטי מהסס: אם יעצור את הנער כעת, הוא יכניס אותו לתקופה ארוכה לכלא, למערכת עונשין שממנה קשה מאוד לצאת, ובעצם יחרוץ את גורלו להעמיק בעולם הפשע. הוא מחליט לא לעצור אותו בינתיים ומתחיל לעקוב אחריו, כל זאת בעוד הוא מנסה לפרנס את עצמו ואת אשתו הטרייה וזוכה ללחצים גוברים מצד הממונים עליו, ובראשם מפקח המשטרה המקומית (ולאד איבנוב המצוין, שזכור מתפקידו המצמרר ב"ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים" והופיע לאחרונה ב"הקונצרט").

סרטו של פורומבויו משתייך למה שנהוג לכנות "הגל החדש הרומני" – רצף סרטים שיצאו בשנים האחרונות מהמדינה המתפתחת, שעדיין מתאוששת משנים רבות של משטר דיקטטורי, ועוסקים בתקופת המעבר הזאת, במבט אל העתיד ובהתחשבנות עם העבר. גם סרטו הקודם של פורומבויו, "12:08 מזרחית לבוקרשט", השתייך לגל הזה – שרוב נציגיו הוקרנו בארץ רק בפסטיבלים – וכך גם סרטים כגון "מותו של מר לזרסקו" ו"הנייר יכחיל".

ב"משטרה" מנצל פורומבויו את הסיפור המינימליסטי כדי להציג סוגיות אנושיות עמוקות וכן מטאפורה לשינוי המתמשך (מאוד) שעוברת מולדתו במעבר בין שני עולמות: מהמשטר הצבאי להצטרפות, או לניסיון להצטרף, לעולם המערבי המודרני. ביד בוטחת ובעזרת אסתטיקה מוקפדת, חורפית ושקטה הוא פורש את המאבק הפנימי שחווה כריסטי בין ציות לחוק היבש ובין דבקות בחוק המצפון האישי בסגנון קשוח וריאליסטי, שמציע גם שביב תקווה מתחת למעטה המייאש. החקירה המורכבת של מוסר ונאמנות בעולם משתנה (הנושא הבולט גם, למשל, ב"על אלוהים ואנשים" המצוין, הנציג הצרפתי לפרס האוסקר הזר הקרוב שמתוכנן לצאת לאקרנים כאן עוד כשלושה חודשים) משלבת גם דרמה סוחפת ורגעים קטנים יפהפיים. למקרה שהדבר לא היה ברור, לא מדובר כאן במותחן משטרה סטנדרטי. אין בו אקשן. למעשה כמעט אין בו פעילות בכלל. יש בו הרבה התבוננות ולא מעט דיבורים. הסצנה המבריקה שהעניקה לסרט את שמו (המקורי – המינוח המילוני "משטרה, שם תואר" – ולא ההיפוך משנה המשמעות שנעשה בשם הסרט בעברית) היא אחת מכמה סצנות ארוכות בסרט שבהן המצלמה סטטית ושבמהלכן התסריט בוחן את משמעותן של מילים ואת השפעתן על התפיסה של העולם שמסביבנו. לצופים שמחפשים יצירה מעוררת מחשבה וסרט שמפגין את הטוב ביותר בקולנוע האמנותי האירופי הנוכחי, "שם תואר: משטרה" הוא צפיית חובה.

"שם תואר: משטרה" ("Police, Adjective"), רומניה 2009, 115 דקות


מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, פורסם במקום אחר, צילום, קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על עוד באירופה הוא היה סקפטי (ביקורת מ"רייטינג")

  1. תום הגיב:

    ראיתי אותו לפני חצי שנה בערך בארה"ב (באולם ריק, איזה כיף), וזה אחד הסרטים הבודדים בשנים האחרונות שפשוט לא יוצא לי מהראש, מכל בחינה: רעיונית, אידיאולוגית, מבנית. שתי הסצינות המעניקות לסרט את המבנה התמאטי שלו (האחרונה שהזכרת, וסצינת הצפייה בתוך הדירה באמצע) הן מהמבריקות ומהמפנטות ביותר שראיתי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s