the best known figure in the obscure musical sub-genre

אהבתי את התיאור הנ"ל בערך הוויקיפדיה של רוד קית', "כנראה הדמות הכי נודעת בתת-ז'אנר המוזיקלי 'song poem'", כלומר שירים שנוצרו על ידי התאמת מילים קיימות – בעיקר טקסטים שנכתבו על ידי הקהל הרחב שנענה למודעות בסגנון "שלח לנו מילים ונהפוך אותן ללהיט" (אם תשלמו לנו על התענוג) – למוזיקה – לאו דווקא הכי מקורית – פעמים רבות בשביל פרסומות וג'ינגלים (בדוקו שמוזכר בוויקיפדיה אפשר לצפות כאן). זה נחשב עסק מסחרי, לא כל כך אמנות ולא כל כך סימפטי, אבל קית' הביא את כישרונו ואת חיבתו למוזיקה בת זמנו לתחום והעלה אותו מעבר לנכלוליות שמלווה את התפיסה של סוג המוזיקה הזה. היום, 15/12, הוא תאריך מותו של קית', ולכן פוסט זה לכבודו.

שמו המלא של רוד קית' היה רודני קית' אסקלין, ובנו הוא אלרי אסקלין, סקסופוניסט ג'אז שנוטה לאוונגרד. אסקלין, יליד 1959, לא הכיר את אביו: המשפחה נדדה בחיפוש אחר עבודה; כשקית' מצא עבודה בלוס אנג'לס כשאסקלין היה רק בן שנתיים, אמו של אסקלין, בובי לי (שהיתה אז מוזיקאית בעצמה), לא חשבה שזהו מקום מתאים לגידול ילדים, והיא לקחה את הילד ואת עצמה וחזרה לבולטימור בהשאירה את קית' לפתח את הקריירה המוזיקלית שלו בקליפורניה. הנתק בין בני המשפחה נמשך, וקית' מת ב-1974, בגיל 37 בלבד, בספק התאבדות ספק תאונת שיכורים/מסוממים, כשצנח/קפץ/התעופף אל הכביש המהיר בהוליווד. עם זאת, אסקלין הרבה לשמוע מסביבתו שאביו היה גאון מוזיקלי, וכשבגר החל לחפש אנשים שהכירו את אביו במטרה ללמוד עליו, ואסף את יצירתו של קית' משלל מקורות (אסקלין מספר את סיפורו בפרק מתוך סדרת הרדיו המרתקת "This American Life", שאפשר לשמוע את כל פרקיה בחינם באתר הרשמי שלה – מאגר מרשים של תיעוד החיים האמריקאיים המגוונים לאורך השנים – ואפשר לקרוא הרבה גם כאן).

המילים שקית' עיבד לשירים קצרצרים היו לעתים הזויות – מחברי ה-song-poem התגאו בכך שהם הצליחו למצוא היגיון במילים הסתומות שנשלחו אליהם. כשמאזינים לשירים האלה, נוצרת תחושה שהוא נהנה מהשטותניקיות שהיתה כרוכה בעבודתו, אך גם לקח אותה ברצינות.

קית' שר ברבים מהשירים שיצר, וכן ניגן על כמה כלים. חלק גדול מיצירתו נשמע כמו שירי הפופ הבולטים של תקופתו – ג'אז קל, סאנשיין פופ, נורת'רן סול ועוד. העובדה שהיה מדובר בעסק לכל דבר, שלא יותר מדי התעסק עם הצד האמנותי של העוסקים במלאכה, לא הפריעה לו להותיר חותם. ככל שקית' התקדם בעבודתו, כך הוא החל להיות מעורב יותר ויותר עם פסיכדליה ועם סמים מתאימים, והמוזיקה שלו קיבלה גוון יותר פ'אנקי וחופשי. יכול להיות שהוא היה נהיה או נחשב מוזיקאי מן השורה אם הוא לא היה כה מעורב בסמים וכה לא מעורב ב"עולם האמיתי", הריאליסטי, בעל השיקולים הכלכליים והצורך לשלם חשבונות.

היצירה של קית' קובצה בכמה אוספים שיצאו במהלך השנים, ואסקלין היה מעורב בשחרור ההקלטות האלה וסיפק מידע להוצאות. הוא מספר שעבודתו של אביו ממשיכה לספק לו השראה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, מוזיקה, נוסטלגיה, ראיון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s