מוזיקה, ללב היא חודרת (נספח לביקורת מ"רייטינג")

תעשיית הקולנוע אוהבת מאוד ביוגרפיות מוזיקליות, ובייחוד את סיפוריהם של כוכבי רוק מודרניים, על השערוריות, הקשיים וההצלחה הגדולה. להקת הביטלס זכתה למגוון סרטים על תולדותיה, ובייחוד על ג'ון לנון, שהמיתוס שלו נחתם עם הירצחו לפני 30 שנה; גם אלביס זכה לשלל ייצוגים על המסך; ובלא ספק מקלדות רבות עובדות כרגע על תסריט על פי חייו של מייקל ג'קסון. סרט ביוגרפיית רוק נוסף, שיצא השנה, הוא "הראנאווייז" של פלוריה סיגיסמונדי, על אודות להקת הרוק הנשי הצעירה, ומככבים בו קריסטן סטיוארט כג'ואן ג'ט, דקוטה פנינג כצ'רי קרי ומייקל שאנון, שגונב את ההצגה בתור האמרגן/רוקר קים פאולי. הסרט לא ייצא לקולנוע בארץ, אבל יוקרן במסגרת מועדון TLVFest בסינמטק תל אביב ב-17/11.

גם טקס האוסקר מת על שחקנים שמגלמים מוזיקאים שהיו באמת. רשימה חלקית של זוכים, מסרטים שבוודאי יישמעו מוכרים: ג'יימי פוקס כריי צ'רלס ב"ריי"; סיסי ספייסק כלורטה לין ב"בתו של כורה הפחם"; אדריאן ברודי כולדיסלב שפילמן ב"הפסנתרן"; ג'פרי ראש כדיוויד הלפגוט ב"ניצוצות"; מריון קוטיאר כאדית פיאף ב"החיים בוורוד"; ואנג'לה באסט ולורנס פישבורן, שהיו מועמדים לפרס על תפקידיהם כטינה ואייק טרנר ב"מה זה קשור לאהבה". ואכן, רבים מהסרטים האלה מספקים תפקידים עשירים לשחקנים, אך רובם גם סטנדרטיים מבחינת עשייה קולנועית. הנה המלצות לכמה אוטוביוגרפיות מוזיקליות שמציעות לצופה חוויה עשירה ומורכבת יותר וערך מוסף לסיפורו של הגיבור:

"אנשי המסיבות" – סרטו של מייקל ווינטרבוטום משרטט את סצנת המוזיקה במנצ'סטר החל מסוף שנות השבעים. סטיב קוגן המבריק מגלם בסרט את טוני ווילסון, דמות חשובה באותה סצנה, והסרט מוצג דרך עיניו, כולל פניות לצופים, קומנטרי מצד הדמות על המתרחש בסרט והסרת ההבדלים הברורים בין דוקומנטרי לדרמה. כדאי למתעניינים בסצנה לצפות גם ב"קונטרול" של אנטון קורביין, שהוא ביוגרפיה יפהפייה של איאן קרטיס, סולן להקת ג'וי דיוויז'ן.

"דקה לחצות" – בסרטו הנהדר של ברטראן טברנייה מגלם סקסופוניסט הג'אז המיתולוגי דקסטר גורדון את דייל טרנר, נגן ג'אז שחוק בשנות החמישים שעובר, כג'אזיסטים רבים אחרים (בעיקר שחורים), מארה"ב לפריז השוקקת. חלקים גדולים מחייו של הגיבור מבוססים על חייו של גורדון (שהיה מועמד לאוסקר על תפקידו), וגורדון מעניק לדמות חיות ואמינות כואבות ומרתקות. ביוגרפיית ג'אז מצוינת נוספת שכדאי להזכיר היא "בירד" של קלינט איסטווד, שבו מגלם פורסט וויטקר את הסקסופוניסט המיתולוגי אף הוא צ'רלי "בירד" פרקר.

"אני לא שם" – סרטו של טוד היינס הוא אילוסטרציה של אירועים ותקופות שונים מחייו של בוב דילן. אין בסרט דמות ממשית של דילן, אלא שש דמויות נפרדות, שמגולמות על ידי שחקנים מגוונים (בהם קייט בלנשט והית' לדג'ר), בניסיון לפענח את דמותו הבלתי ניתנת לפענוח של המוזיקאי האניגמטי והמשתנה תכופות. הניסיון הזה מסתכם לכדי ניתוח דמות משובח ולמסה מרתקת על אישיות ציבורית, אישיות פרטית וההשפעה ההדדית ביניהן.

"ימים אחרונים" – השלישי ב"טרילוגיית המוות" של גאס ואן סאנט מבוסס באופן חופשי על שנותיו האחרונות של המוזיקאי קורט קוביין. מייקל פיט מגלם בסרט ההגותי והאטי כוכב רוק שמתחבא מהעולם, נאבק בעצמו ובמוזיקה שלו ומידרדר לקראת הסוף הידוע מראש.

"אמדאוס" – הסרט הוא אולי המוכר ברשימה, אפוף אוסקרים והצלחה, אך הוא אינו ממש סרט ביוגרפי סטנדרטי. בסרטו של מילוש פורמן מספר המלחין סליירי (פ. מאריי אברהם, זוכה האוסקר לשחקן משנה) – בפלאשבקים מבית משוגעים שבו הוא מאושפז, מה שהופך אותו למספר בלתי מהימן (הסרט לא ממש נאמן למציאות) – על יריבותו עם המלחין הגאון והפופולרי מוצרט (טום הולסי, שהיה רק מועמד לאוסקר). למרות שזהו סרט היסטורי, הוא גם מודרני ועכשווי, ויש לו מעוף ועוצמה נדירים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, בריטי, הופעה, מוזיקה, עיצוב, פורסם במקום אחר, צילום, צרפתי, קולנוע, תיעודי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s