על כמה דברים שחבל שאתם לא רואים

כאילו שלכולנו יש הרבה זמן פנוי, הנה כמה המלצות על סדרות חדשות שאולי פספסתם. חלקן אפילו אמריקאיות.

הראיון המקסים הנ"ל עם דונאל לוג נעשה לקראת עליית הסדרה החדשה בכיכובו, "Terriers", ברשת הכבלים FX. הסדרה כבר עברה את אמצע העונה הראשונה, וככל הנראה, לנוכח הרייטינג המצומצם, לא תהיה עוד אחת (סביר להניח שחבל). בסדרה לוג מגלם את האנק, שוטר לשעבר ואלכוהוליסט בגמילה שעובד, לא לגמרי חוקית, כבלש פרטי יחד עם בריט, חברו הטוב ופושע לשעבר (מייקל ריימונד-ג'יימס). להאנק יש אקסית, שותף לשעבר במשטרה, אחות (שמגלמת אחותו במציאות של לוג, קארינה), עורכת דין/מעסיקה, קשרים ומטען רגשי לא מועט. לבריט יש חברה, אותה עורכת דין/מעסיקה, קשרים אחרים ומטען רגשי לא מועט. לשניהם גם לא חסר קסם אישי. הסדרה, שמתרחשת באושן ביץ' שבסן דיאגו, נוצרה על ידי התסריטאי טד גריפין, והוא מפיק אותה יחד עם שון ריאן, יוצר "המגן" המעולה. "טריירס" היא דרמה קומית, לא סדרת אקשן וגם לא ממש סדרת בילוש, למרות שיש בה סיפור בלשי מתמשך ותיקים מתחלפים. יש בה משחק מצוין, דמויות נפלאות ויחסים מדויקים ביניהן, הומור קולע ושנון (אבל לא כזה ששומעים איך התסריטאי ישב וחשב על כל מילה) ובעיקר המון לב. ואם זה לא מספיק – הסדרה ודמויותיה גם מתפתחות, נחשפות ומשתנות ככל שהיא מתקדמת. יש בה איזון מיוחד בין כל הגורמים שהופכים סדרה למרתקת. בתחילה היא נדמית כקלת דעת יותר ממה שהיא בהמשך, אבל גם עם הרצנתה ההדרגתית היא שומרת על הנאת הצפייה. אהבה מפרק ראשון.

להבדיל, "Sym-Bionic Titan" התחילה לדעתי בצורה די מקרטעת אבל התאפסה על עצמה מהר. סדרת האנימציה החדשה של Cartoon Network היא פרי יצירתו של גנדי טרטקובסקי המבריק ("סמוראי ג'ק") וגם היא מתקרבת לאמצע עונתה הראשונה (שמכילה 20 פרקים). "טיטן סימ-ביוני", שילוב בין אנימציית אקשן/מד"ב לסדרת תיכון, מספרת על שלושה פליטים מכוכב אחר, רחוק מאוד, שנמצא במצב של לחימה בלתי פוסקת בין השלטון הטוב לכוחות הרוע שמנסים להשתלט עליו. כשהמלך רואה שכוחותיו עומדים להפסיד וייאלצו להמשיך בלחימת גרילה, הוא שולח את בתו אילנה הרחק מכוכבם בליווי לאנס, חייל שתפקידו להגן על הנסיכה, ואוקטוס הרובוט. הם נוחתים (במקרה) בעיירה קטנה באילינוי ומתחזים לתלמידי התיכון המקומי כדי לא לבלוט בסביבה וכך להתגלות; מובן שהצרות החייזריות לא מאחרות להגיע, וגם כמה צרות אנושיות יותר.

הפרקים הראשונים ממש של הסדרה התנהלו בעצלות מסוימת בשל הצורך להציג אקספוזיציה ולהסביר מה עובר על הדמויות הראשיות (השלושה מגלים, למשל, שהם יכולים להתאחד לכדי ייצור אחד, אותו טיטן, למטרות הגנה. לא לדאוג, זה לא "פאוור ריינג'רס" פה) והדיאלוגים היו רדודים מדי. אך הסדרה צברה תאוצה, קיצרה תהליכים שהיתה חייבת לפרט בתחילתה ונהייתה מהודקת ומושקעת יותר. פרקים 5 ו-6, למשל, היו מעולים, כך שגם אם נדמה בהתחלה שיש יותר מדי נוער ופחות מדי פיצוצים, שווה להתמיד. הנה קטע מלהיב (כן, אני יודעת שזה מצויר) מפרק 2:

אה, כבר הזכרתי שהיא גם מצחיקה? ואגב, אם נשאר לכם מתי, תוכלו להשלים שתי סדרות כבלים שקצת מקבילות לנ"ל ואמורות לחזור לעונה נוספת בתחילת 2011: "Justified" המשטרתית/דרום-ארה"בית עם טימותי אוליפנט המקסים בעצמו, והאנימציה "ארצ'ר" הקורעת והלגמרי-לא-לילדים, שעוסקת בסוכן נרקיסיסט ובעמיתיו לסוכנות הביון (הפרטית) שהוא עובד בה (או מעמיד פנים שהוא עובד בה).

ועכשיו למשהו אחר לגמרי.

השבוע חזרה למסך הסדרה הקומית-סאטירית הבריטית "Getting On" – לעונה שנייה בת שישה פרקים. העונה הראשונה שודרה ב-2009 וכללה שלושה פרקים שלמים, כלומר בני חצי שעה כל אחד (ככה זה בתקציב של BBC 4 הקטנטנה אך איכותית). את הסדרה (שרבים מהדיאלוגים בה מאולתרים) יצרו וכותבות יחדיו הקומיקאיות ג'ו ברנד, ויקי פפרדין וג'ואנה סקנלן, שגם מככבות בה, והיא עוסקת בעובדות במחלקה גריאטרית בבית חולים ממשלתי (NHS). למזלי אני לא מכירה כזה מניסיון, אך אומרים שההתרחשויות ריאליסטיות למדי. זו סדרה חריפה (ודי גסה) על בירוקרטיה, אטימות ו/או טיפשות מנהלתית, עבודות מחורבנות (תרתי משמע) והזדקנות בלי מספיק כבוד. היא צינית ודוקרנית, ומצחיקה מאוד ועצובה בו בזמן. את הסדרה, שמצולמת בסגנון הרועד/דוקומנטרי המוכר מ"The Thick of It" המשובחת, מביים פיטר קפלדי (שמככב בזו האחרונה, לצד סקנלן בין השאר), שגם מופיע בה בתפקיד קטן.

ועוד שני דברים קטנים לסיום. הראשון – לאחרונה חזרה לשידור נוסף, אחרי שנים רבות של נדירות טלוויזיונית, הסדרה הבריטית הקלאסית "Colditz" (מה שאומר שקל יותר להשיג אותה גם ברשת). בערוץ Yesterday (בחיי). הסדרה בת 28 הפרקים (שתי עונות) מספרת על שבויי מלחמה בריטים בגרמניה של מלחמת העולם השנייה. הם עצורים בטירת קולדיץ, מחנה מאסר שידוע בכך שלא ניתן להימלט ממנו – מה שכמובן מוביל לניסיונות בריחה מרובים מצד גיבורי הסדרה, מוטיב שנמצא בלבה של "קולדיץ". בנוסף לכך הסדרה עוסקת ביחסי הדמויות עם שבויים ממדינות אחרות ועם שוביהם הגרמנים. ב-2005 נוצרה גם מיני-סדרה בת שני חלקים שהיא מעין רימייק לסדרה הוותיקה, אך נחשבת פחות מדויקת היסטורית ממנה. מארז די.וי.די של "קולדיץ" המקורית ייצא סוף סוף בעוד כשבועיים.

והשני – השבוע שודר בבריטניה הפרק השלישי (על שני חלקיו) בעונה 4 של "הרפתקאות שרה ג'יין", סדרת הבת לילדים ונוער של "דוקטור הו". את הפרק המצופה, שנקרא "מותו של הדוקטור", כתב ראסל טי דיוויס, לשעבר השואו-ראנר של "הו", והתפקידים האורחים הבולטים בו שייכים לדוקטור הנוכחי ולג'ו גרנט (כיום ג'ונס, בגילומה של קייטי מנינג המלבבת), שהיתה המלווה של הדוקטור השלישי (בתחילת שנות השבעים) ושהפגינה כימיה נהדרת עם המלווה לשעבר שעל שמה קרויה הסדרה. כראוי לפרק של דיוויס – בייחוד מאחר שכבר אינו ב"הו" (הוא עובד בלוס אנג'לס, כרגע על עונה 4 של "טורצ'ווד", שתהיה מבוססת בארה"ב) – זה היה פרק מלא כבוד, הערכה ורפרנסים ל"הו" המקורית, שגם עבד טוב בפני עצמו, ללא האלמנט הנוסטלגי. זו אמנם עדיין סדרה לילדים, אבל זה היה אחד הפרקים הראויים-לבוגרים ביותר שבה (אם לא הראוי ביותר), וכדאי לחובבי "הו" לדגום אותו גם אם אינם צופים בסדרת הבת.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, אנימציה, בקרוב, בריטי, די.וי.די, חדשות, חיות, טלוויזיה, נוסטלגיה, צילום, קולנוע, רימייק. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על על כמה דברים שחבל שאתם לא רואים

  1. אסףר הגיב:

    תודה על ההמלצות! אפשר לשמוע יותר על Justified ו-ארצ'ר?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s