החיים לפי ג'ורג' (ביקורת מ"רייטינג")

ג'ורג' קלוני עושה כנראה מה שהוא רוצה. הוא נחשב אחד הכוכבים הגדולים בהוליווד והוא עובד כל הזמן, לאו דווקא בתחזוק המעמד הזה. הוא מופיע בסרטים מיינסטרימיים ובסרטים אמנותיים או אוונגרדיים יותר, בקומדיות ובדרמות ובסרטי אקשן, וזה עוד בלי להזכיר את קריירות ההפקה והבימוי שלו (שבדרך כלל קשורות גם לתפקידים שהוא עושה). "האמריקאי", הסרט הנוכחי בכיכובו, הוא מהצד העצמאי יותר של המפה הקולנועית.

קלוני מגלם רוצח שכיר, מומחה לנשק, שלאחר ניסיון חיסול בורח לכפר איטלקי נידח. בעוד מעסיקו של ג'ק מנסה לברר למה מנסים לחסלו, ג'ק מסכים לקבל עבודה. בעוד הוא עומל על הכנת נשק לפי הגדרות הלקוחה, הוא מפתח קשר עם אישה שפגש במסגרת עבודתה כזונה ומחליט שהגיע הזמן לפרוש מהעסק.

זהו סרטו השני של אנטון קורביין (אחרי "קונטרול" על איאן קרטיס, סולן ג'וי דיוויז'ן, מלפני שלוש שנים), הצלם ההולנדי המצוין, והוא מבוסס על ספרו של מרטין בות' הבריטי, שיצא לפני כ־20 שנה. בהתחשב בנטייתו של קורביין להשקיע מאוד בוויזואליה, לא מפתיע ש"האמריקאי" מצולם למופת ומתוכנן עד הפרט האחרון. ברורה במיוחד החלוקה לצבעים בסרט – בלילה כחול וכתום לחלופין, לבן שורף וצללים ביום. ההיפוכים האלה מתאימים לדואליות ולסתירות שמאפיינות את הדמות הראשית. הוא מגלה נאמנות משונה לאנשים הנקרים בדרכו, אך אינו מהסס להרוג. הוא מקבל את אופי המקצוע שלו ואינו מתחבט בשאלות מוסר, אבל לא מזלזל בגלוי בערך חיי אדם ובמופגן מעריך את הטבע ואת כוחו ויופיו. בייחוד מרתקים אותו פרפרים, יצורים עדינים שכמותם. ג'ק מציג עצמו כצלם וכחסר חוש מכני, אך אינו טורח להסתיר את יכולותיו המכניות הקיימות בכל זאת. עניין היכולת המכנית מוזכר כמה פעמים בסרט, ואולי לא במקרה מכיוון ש"מכונאי" הוא סלנג אמריקאי ותיק לרוצח שכיר; כשג'ק פוגש את המכונאי האמיתי של הכפר, שנהוג לכנותו "רופא מכוניות" והוא טיפוס מפוקפק בפני עצמו, נוצרת סצנה משעשעת שהיא גם אחת הסצנות המותחות ביותר בסרט.

למרות המתח הזה, אולי זו טעות להדביק לסרט את התווית הסטנדרטית מותחן. המתח בו אינו נובע מהעלילה – זו דלה ביותר ואינה באמת מכילה הפתעות – אלא יותר מהסגנון הקולנועי ההדוק של הסרט. המתח הזה נבנה בהדרגה בתוך סצנות ובלוקיישנים ונשען על הופעה מאופקת במיוחד של קלוני, שמשרטט דמות עייפה שנותרת קרה גם כשהיא מפשירה מעט. ג'ק הוא דמות חסרת רקע ולא יודעים דבר על עברה. עם זאת, היא אינה יכולה להיות לוח חלק של ממש, מכיוון שהסטריאוטיפ של דמות הרוצח השכיר הקולנועית כבר קיים ורבים מהצופים מביאים אליה קונוטציות משלהם.

בעבודתם של קורביין והתסריטאי שלו, רואן ג'ופה, מורגש היעדר יומרנות או כוונה לעצב מחדש את הדמות והז'אנר. אולי זה מפני שהם מודעים לכך שהם עומדים על כתפי ענקים. קשה שלא להיזכר במהלך הצפייה ביצירת המופת האקזיסטנציאליסטית של ז'אן־פייר מלוויל "הסמוראי", שבה גילם אלן דלון רוצח שכיר (סרט שבתורו הושפע מהמינימליזם של הקולנוע היפני), ולהבדיל בסרט האקשן "המכונאי" (שנקרא בארץ "המקצץ"), שבו גילם צ'רלס ברונסון "מכונאי" לקראת פרישה – סרט שצולם בחלקו באותו סוג של איטליה כפרית שנראה ב"האמריקאי".

בעזרתו של קלוני, "האמריקאי" מהלך על הקו הדק שבין שני סוגי הסרטים האלה. הוא לא מהורהר לגמרי ולא ממש אקשני; הוא חמור סבר ושקט, לעתים שקט מדי עד כדי רפרוף, ולא מתיימר להעמיס אלגוריה וחשיבות עצמית. הוא אולי אינו מחדש המון אבל מצליח לסחוף בעדינות ולהשפיע, והאווירה שהוא יוצר נותרת גם אחרי סיומו.

"האמריקאי" ("The American"), ארה"ב 2010, 105 דקות


מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, ביקורת, עיצוב, פורסם במקום אחר, צילום, קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על החיים לפי ג'ורג' (ביקורת מ"רייטינג")

  1. אסףר הגיב:

    לא ראיתי את הסרט, אבל הביקורת מצויינת…

  2. פרנק הגיב:

    אוקיי, לא ברור לי איך הצלחתי לפספס עד עכשיו שיש סרט חדש של אנטון קורביין על מסכי הקולנוע בארץ. מזל שיש את הבלוג שלך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s