דאבל אייטיז

שני רימייקים לקלאסיקות אייטיז עולים לאקרנים בארץ תוך שבוע: "קראטה קיד" יוצא מחר ו"צוות לעניין" בשבוע הבא.

"קראטה קיד" הוא רימייק לסרט משנת 84' ועיקרו סיפור התבגרות פלוס אימונים של הקיד הזה. הסרט החדש, בכיכובו של ג'יידן סמית, בנם בן ה-12 של השחקנים וויל וג'יידה שהפיקו את הסרט, זהה עלילתית כמעט לחלוטין לסרט המקורי שנעשה 25 שנה לפניו. כמובן חוץ מהעובדה שמדובר במעבר מארה"ב לסין – כמה גלובלי מצדו – ולא מהחוף המזרחי למערבי, וכתוצאה מכך לא בקראטה אלא בקונג פו (שיהיה). ובכך שהגיבור שחור. והכי בכך שמדובר בילד ולא בנער כמו במקור. ההבדל הזה משמעותי במיוחד לא רק כי מתעוררת מעט אי נוחות למראה ילדים שהולכים מכות (ועוד בלי התערבות מבוגרים שבסביבה), אלא כי הדבר מוביל לתסריט שהוא ילדותי יותר, נזהר יותר, פחות מפותח בכל המובנים ומבקש פחות עבודה מהשחקנים. הכימיה בין סמית (שלפי הדיווחים באמת לא רע באמנויות לחימה) לג'קי צ'אן, שמגלם את המאמן שלו, מוצלחת. צ'אן מפורסם בכל העולם ביכולתו הלחימתית/אקרובטית בשילוב כישורים קומיים, כפי שהפגין בכמה מקלאסיקות ז'אנר הקונג פו (צפו ב"המאסטר השיכור 2" שמשודר בימים אלה ב-HOT…). הוא די הלך לאיבוד בהוליווד בקומדיות גרועות ו/או חסרות חן, והתפקיד הזה ממש מתאים לו, גם אם בעצם לא היינו צריכים מאסטר קונג פו אמיתי לתפקיד. אבל כל המסביב מדשדש בבינוניותו (ובתקציבו הגדול), ולא מורגש ניסיון לומר משהו חדש ומודרני יותר.

נראה היה שהילדים שצפו בסרט באותה הקרנה שבה הייתי נהנו מאוד, אבל אני חושבת שהם היו נהנים אפילו יותר מהמקור, גם אם אין בו שירי היפ הופ (לא עובד כל כך טוב באווירה של רחוב סיני מסורתי), אייפונים, מסכי ענק ואתרי תיירות סיניים. וקשה לי להאמין שהמושגים המעודכנים שבו (התחליפים הרלוונטיים יותר ל-wax on, wax off הכה מפורסם או לעמידת העגור, שקורצת לחובבי הסרט המקורי) ייכנסו לעולם המונחים המודרני. אולי תוך השוואה למה שהיה באייטיז. זו לא נוסטלגיה – הרימייק מיותר, והמקור פשוט כובש יותר ועובד הרבה יותר טוב.

אגב, האנגלית של צ'אן נשמעת הרבה יותר טוב בסרט מאשר במציאות (בראיונות, זאת אומרת). קצת מוזר.

"צוות לעניין" הוא עיבוד לסדרת הטלוויזיה מאמצע האייטיז, ששרדה לא רע את מבחן הזמן, אולי כי היה לה היגיון פנימי שלא ממש התכתב עם העולם החיצוני (שהשתנה מאז). ובכל זאת, סדרה, לא סרט של שעתיים, יש הרבה זמן לפתח הצלחה וגם מרחב להדחיק את הכשלים. מאחר שמדובר בדמויות כה איקוניות (בהקשר הזה יש סצנת מחווה אחרי הכתוביות. היא קצת משעשעת, אבל יותר הכרח), יוצרי הסרט החדש היו צריכים להתמודד עם שתי משימות בנושא הליהוק: השחקנים שייכנסו לנעליים הגדולות צריכים להיות גם אמינים בתפקיד וגם לא מעליבים או מחקים את המקור. כלומר – דומים אבל שונים. ההצלחה בכך חלקית. בי.איי סביר. לא ממש עצבני באותה רמה, אבל איפה ימצאו עוד מיסטר טי. בראדלי קופר לא רע בתפקיד החתיך (פנים/פייס. לא מזמן גיליתי שבאיטלקית תרגמו/דיבבו את שמו ל-sberla, יעני כאפה. מצחיקים). שארלטו קופלי הדרום אפריקאי בולט בשיגעונו בתור מרדוק וגם מעניק לתפקיד איזו זווית משלו, כי הרי סתם טיקים ומבטאים לא היו עושים את התפקיד שלו (קשה לקשר אותו לתפקיד שפרסם אותו ב"מחוז 9"). ליאם ניסן, לעומת זאת, לא ממש מתאים לתפקיד חניבעל. אני אוהבת את ניסן באופן כללי, אבל הוא נעדר את הניצוץ הממזרי הבולט שהיה בדמות המקורית. גם כשהוא מחייך בערמומיות הוא רציני מדי, וזה פספוס, כי הרי זה התפקיד שמחזיק הכל יחד. גם דמות הבאד גאי – ההיפוך במובן מסוים לחניבעל – בעייתית, כי בסרטים כאלה צריך איזה נבל שרמנטי, שהוא אמנם מטורף מניאק שרוצה להשתלט על העולם ולא משנה מה המחיר, אבל הוא לפחות שנון. כאן הוא יותר מעצבן ומנוול, וגם כשהוא מתבדח עם רופאיו, סליחה, עם קורבנותיו, חסר לו התזמון הקומי הנדרש.

מעבר לכך, נראה שהתאמצו לשמור על רוח הסדרה. זה מתבטא בשימוש המודע לעצמו (ולכן לא מוגזם) בביטויים השגורים בפי הדמויות, אבל בעיקר בעובדה שנדמה שגם הסרט קצת תקוע באייטיז. לא מבחינת ערכי הפקה, כמובן, אלא מבחינת התעלמות מכל מיני CSI למיניהם ושאר טכנולוגיה, מכוחה של התקשורת ובוודאי ממיקום בכאן-ועכשיו, למרות העברת שירותם של המורשעים על לא עוול בכפם ממלחמת וייטנאם לקמפיין המתמשך אף הוא בעיראק. אותה הרשעה מופרכת שבבסיס הצוות הנמלט תמידית מהחוק לא ממש היתה מחזיקה היום עם כל הראיות שאפשר להביא (דנ"א, מישהו? או סתם מצלמות אבטחה במפקדה צבאית במדינה זרה? מבצע שרק מפקד אחד יודע עליו ואין להם בעיה עם זה?). ואת כל זה אני כותבת דווקא כמחמאה, כי "צוות לעניין" החדש הוא סרט אקשן לא רע וכיפי אם מתייחסים בעיקר לאלמנט האקשן. יש כמה בדיחות טובות ואפילו איזו הברקה פה ושם, אבל בסך הכל יש בו פחות מדי תוכן ויותר מדי בום (עם כל הכבוד לסיקוונס הטנק המעופף. ולחילוץ המבריק-באמת של מרדוק). הוא יותר טוב מהרימייק לעיל, אבל הוא רק בסדר כזה. מהנה אבל לא מספיק. ואקשן טוב (ואפילו כזה שלא תלוי בגודל כדור האש שעולה מכל פיצוץ) פלוס עלילה מופרכת (יותר) תוכלו למצוא גם ב"סולט". לא, באמת, זה אחלה סרט.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, ביקורת, טלוויזיה, נוסטלגיה, קולנוע, רימייק. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s