האם אפגוש אותך הלילה בכרמלית? (ביקורת מ"רייטינג")

מורפלקסיס ושני קדר. טום בויז

(צילום: מוטי לבטון. צילומים רבים נוספים מהערב תוכלו למצוא למשל כאן ופה. רשימת השירים: בעונג שבת)

red_white_star.gif כל מעריץ מכיר את החרדה הזאת שלפני האזנה לקאבר של האמן הנערץ עליו. ואני מעריצה את טום ווייטס. אני לא אספנית, אפילו לא את כל אלבומיו אני מחזיקה. ועדיין אני מעריצה אותו, את אישיותו הבימתית (את כולן) ואת המוזיקה המופלאה שהוא יוצר כבר 40 שנה, מבלדות האהבה הממסות שלו ועד יצירות האוונגרד המביאות בקול עורב שיכור את סיפורן של דמויות שוליים שרואות את הגשמת החלום האמריקאי רק בקו האופק הבלתי מושג.
red_white_star.gif אותה חרדה תקפה אותי כשהחל להתארגן, בניצוחו של גיא חג'ג', בעל הבלוג "עונג שבת", פרויקט גרסאות לשיריו של ווייטס – לא לראשונה, הוא כבר זכה לקאברים רבים לשיריו וגם לאלבומי מחווה, אבל לראשונה בהיקף כזה בעברית. אלבום האסופה ייצא בעתיד הקרוב, ובינתיים אירח האוזןבר את "שירים משומשים" (כשם אחד האוספים המוכרים ביותר של ווייטס), שני ערבים שבהם כ-30 אמנים, מוזיקאים מרחבי מפת האינדי הישראלי, הציעו עיבוד אישי לשיר של ווייטס שבחרו ותרגמו בעצמם. קצרה היריעה מלפרט את כולם.
red_white_star.gif כמו יצירתו של ווייטס, גם המבצעים וגם הקהל היו מגוונים. בשתי הקבוצות היו כאלה שווייטס קרוב ללבם וכאלה שפחות מכירים אותו. חלק מהאמנים בחרו בעיבוד קרוב למקור וחלקם שינו את סגנון השיר לסגנון יצירתם. זאב טנא, שסגר את הערב הראשון ופתח את הערב השני בביצועים שונים לאותו צמד שירים, הוא אולי היחיד שמתיימר ואף יכול לכסות את היומרה של להעביר את הלך רוחו של ווייטס (אם כי גון בן ארי הפתיע לטובה בניסיונו לשחזר את קולו החרוך של המאסטר בביצוע ל"רחוב התקפת לב"). היו שקירבו את השירים לסביבתנו, וכך יפן הפכה ליוון בביצוע מקפיץ של אורי דרור ל"גדול ביוון", באר שבע זכתה לכמה אזכורים וביטויים אמריקאיים שורשיים עברו עיברות. אחרים אימצו את השירים לעולמם. בין אלה בלטו יהוא ירון (שגם ליווה רבים מהמופיעים בקונטרבס), בביצוע מצוין ל"עפר באדמה", ומיכל לוטן, שהפליאה עם "בשכונה שלי". חובה להזכיר גם את הביצוע המרטיט של מורפלקסיס ל"ברכות ליום האהבה" ואת הגרסה מרימת הקהל של שני קדר ל"לא רוצה להתבגר".
red_white_star.gif אלה היו ערבים עמוסים במיוחד, ויש שיגידו שלשרוד לכל אורכם זו משימה למיטיבי לכת בלבד. אך העריכה המוזיקלית החכמה, אוסף ביצועים שכמעט לא היו בו נפילות והאווירה המשולהבת בקהל הפכו את האירוע למחווה של מוזיקה משובחת, שיוצרת ציפייה של ממש לדיסק הגמור.
red_white_star.gif ובסופו של פרויקט נותרות גם שתי אמיתות מוכרות: יש הרבה אמנים מקומיים מעולים שזוכים לקהל מצומצם מדי; והמילים של טום ווייטס והסיפורים שהן מעלות נותרים מדהימים גם כשמעבירים אותם לשפה שהוא אינו מכיר.

חגיגת טום ווייטס // אוזןבר, תל אביב // 21 ו-22 בינואר 2010

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, אירועים, ביקורת, הופעה, ישראלי, מוזיקה, פורסם במקום אחר, רימייק. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s