פתאום עכשיו, פתאום היום (ביקורת מ"רייטינג")

גם אוטיי עסוק בלהסתכל על קרוז

"אהבתיה", סרטה החדש של השחקנית שהפכה לבמאית-תסריטאית זאבו ברייטמן על פי ספרה של אנה גוואלדה, נפתח בהצגתה של אישה בוכייה. במהרה מתברר שזוהי קלואה (פלורנס לוארה-קאיי), שבעלה עזב אותה ואת בנותיהם. אביו של הבעל, פייר (דניאל אוטיי), לוקח את קלואה שבורת הלב ואת בנותיה הצעירות לבית הכפרי שברשות המשפחה למעין חופשת התאוששות. עזיבת בעלה הפתיעה לגמרי את קלואה, מאחר שבהיותו שתקן ומסוגר, כמו אביו, הוא הכריז על עזיבתו יום אחד ללא שיחות, שיתוף במחשבותיו או אפילו רמזים מקדימים. דווקא בסיטואציה מתוחה זו נפתח פייר המרוחק ומגולל באוזני קלואה, בניסיון להסביר ולעודד, את סיפור אהבתו הסוערת למתילד (מארי-ז'וזה קרוז המקסימה, המוכרת מ"הפרפר ופעמון הצלילה"), מתורגמנית שפגש באחת מנסיעות העסקים שלו לפני שנים רבות. מרכז הסיפור נע באטיות מקלואה לפייר ככל שזה האחרון מעמיק בפירוט על אותו פן נסתר של חייו. הרומן עם מתילד מעורר לחיים את פייר, הקפוא במסגרות שאליהן הוא משתייך – אדם המוצא לפתע את אהבת חייו בגיל 40 ומשהו, כשהוא כבר בעל משפחה וחיים נוחים ומסודרים. זהו רומן שסופו הכושל ידוע מראש ולכן מרחפת סביב פגישותיהם תחושה של קוצר זמן, שמתאימה גם להתנהלות הזוג ברומן מתמשך שמורכב בעצם מאוסף רגעים חטופים, גנובים. ברגעים שמבלה פייר עם אהובתו ועם אהבתו עולמו נצבע בצבעים ובמראות זוהרים ומאושרים, עולם כה מנוגד ליחסיו המנוכרים עם אשתו.

בדומה ל"לעזוב" של קתרין קורסיני, שהופץ בארץ לפני כמה חודשים וסיפר על אישה (קריסטין סקוט תומס) שעוזבת את בעלה המופתע לטובת גבר (סרגי לופז) שעובד בשיפוץ בית המשפחה, ההתאהבות הפתאומית והאבסולוטית אינה זוכה להסברים רבים והצופה לא משתתף בתהליך של הכרת הדמויות. למזלנו, בניגוד לסרט המשמים ההוא, ב"אהבתיה" הדמויות מפגינות חן ואנושיות והצופה מחבב אותן יותר ככל שהסיפור מתקדם, וכך מתאפשרת אמינות סיפור האהבה; אוטיי וקרוז מגישים הופעה מאופקת ומלאת רגש כאחד. עם זאת, ההתעמקות והמעורבות בסיפור נפגעות מהקפיצה בין שתי העלילות – זו של קלואה וזו של פייר, המעניינת ומרשימה יותר. קורותיה של קלואה הופכות להיות יותר סיפור מסגרת מאשר נקודת מבט נוספת, שונה, ולכן נדמות יותר כהסחת דעת מסיפור מרכזי, ולא כסיפור נוסף כפי שהיו אמורות להיות (דבר שמודגש ברגעי הסיום של הסרט, ששייכים לזיכרון הרחוק של פתיחת הסרט יותר מאשר לעלילתו הנפרשת). ההקבלה וההנגדה בין חייהם של פייר ושל קלואה מתמסמסות בסופו של דבר לחקירה שטחית למדי, גם אם יפה לעין, של מה שאמור להיות מרכז הסרט – המשמעות וההשלכות של קבלת החלטות משנות חיים וההליכה אחר משאלות הלב.

"אהבתיה" ("Je l'aimais"), צרפת-איטליה-בלגיה 2009, 112 דקות

שלושה כוכבים

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, פורסם במקום אחר, צרפתי, קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s