פוסט דוקטורט

זה היה שבוע עמוס במיוחד בעולם של "דוקטור הו". אחרי כל היחצנות של השבוע שלפני, ביום ראשון שודר סוף סוף הספיישל המצופה "The Waters of Mars" (קומנטרי אפשר למצוא כאן עד מחר בלילה), בימי חמישי ושישי שודרו פרקי סיום העונה השלישית של הספין-אוף "הרפתקאות שרה ג'יין", וביום שישי נערך בבריטניה ערב הצדקה "Children in Need", שלדוקטור יש מסורת ותיקה של הופעות במסגרתו.

למען האמת לא התכוונתי לכתוב על הספיישל מעבר לאזכור ולינקים, יש דברים אחרים בפוסט הזה, אבל הדעות החלוקות עליו דחקו בי להרחיב מעט, כלומר להעלות נקודות. שמעתי כל מיני דעות מאוכזבות, למרות שרוב הביקורות באתרים המרכזיים שנתקלתי בהן (למשל) היו אוהדות ואפילו מאוד גם כשהכירו בחולשות הפרק (ובהחלט היו). אני בצד של התומכים. נכון שזה לא פרק מופתי (וכמה כבר היו כאלה בסדרה?), אבל הוא טוב, והחלק האחרון שלו משובח ממש. למקרה שזה לא ברור, חלק זה של הפוסט (עד אחרי היוטיוב שהוא הקטע מתוך CiN) מכיל ספוילרים כבדים לפרק.

הפרק מתרחש ב-21 בנובמבר 2059 (יו! תראו מה התאריך היום!) בבסיס האנושי הראשון על מאדים. אבל הפרק הזה הוא כלי לקידום העלילה המקרבת את הדוקטור לסופו, ולכן, כמו בפרקים אחרים של דיוויס (זה לא המקום לעסוק בסגנונו ויש הרבה אוהדים של הסדרה שלא אוהבים אותו), הוא goal-oriented. לכן המפלצות המעולות שבו לא זוכות לחקירה מספקת; לכן יש בו דמות ראשית נוספת, שגם היא לא מעוצבת עד הסוף, ודמויות משנה שבלוניות למדי, גם אם אנושיות ויוצרות הזדהות; אבל הדוקטור הוא לחלוטין מרכז הפרק, ואיתו קו עלילה שמאפיין את הדוקטור העשירי – העובדה שהוא צריך מישהו לא רק כדי להפיג את בדידותו אלא גם מישהו שיעצור אותו לפעמים. דונה אמרה זאת בפירוש בפגישתם הראשונה, אי שם מזמן, והיו רפרנסים לנקודה הזאת מאז (בעיקר בתקופה שהיא היתה הקומפניון).

החלק האחרון של הפרק, שלשם שינוי היה סוג אירוע שקורה פחות או יותר לראשונה בסדרה (שגם לא יכול לקרות סתם כך במהלך רגיל של הסדרה), הספיק כדי להפוך את הספיישל בכללותו למוצלח, למרות החולשות שכבר הזכרתי והעניינים הקטנים והמציקים, למשל פלאשי המידע בסגנון אתרי אינטרנט (נו באמת), הרובוט הגאדג'טי הרעוע והאזכור המוטעה ותועה ל"The Stolen Earth" ולדאלק (האם הוא לא הרג אותה כי הוא ידע על תפקידה בעתיד, בנקודה הקבועה בזמן? האם הוא לא ידע, אם כך, שתוכניתם תיכשל? או שהוא בכלל ידע שהדאלק לא היו נוצרים על ידי דאברוס אם בני האדם לא היו יוצאים לחלל? תיאוריות כבר יש, אבל בשביל מה היינו צריכים את זה. היה אפשר למצוא מוטיבציה אחרת, מרגשת יותר, ולא חסרים רפרנסים אחרים בפרק כדי להעלות את רמת החיבור לעלילות קודמות). ותהייה כללית יותר – מה לעזאזל הם האוד (מעבר ליצורים שמופיעים בהרבה quarry episodes)? האם הם קשורים לאדוני הזמן? איך הם התפתחו להיות היצורים האלה מאז הופעתם הראשונה בסדרה כגזע משרתים פאסיבי? האם כבר שכחתי?

בניית הלחץ והבלבול בתוך הדוקטור – שאולי נפגעה קצת מהמרחק הגדול בין שידור הספיישל הזה לקודמו, ויותר מכך, לעונה 4 – היתה מוצלחת והמשכית. השינוי שחל בו לא עומד בפני עצמו, וכך גם הפרק. בחלק הארי שלו הדוקטור, שלא כהרגלו, לא עושה הרבה מעבר ללהתרוצץ. ולהיזכר שהוא צריך לעזוב. באמת באמת חייב לעזוב. היה כאן תהליך, לא פתאומי אלא מצטבר, ובסופו הגיע רגע השבירה האינטנסיבי. ואחריו, המאניה הזאת שמאפיינת את פעולותיו של הדוקטור, ואחריה, היהירות שבה הוא מציל את חברי הצוות הנותרים, שהופכת להתנשאות על בני האדם ולהפרדתם לאנשים חשובים ולאנשים קטנים וסתמיים, מעשה שהדוקטור תמיד נמנע ממנו בגלוי. וההשפעה עליו של התאבדותה של אדלייד (דמות שאהבתי, ובייחוד את הקשר שנוצר בין השניים והדיאלוגים החזקים ביניהם. שני שחקנים מעולים). זה היה רצף מרגש ואפל (בייחוד כשמדובר, מה לעשות, בסדרה שמיועדת גם לגילים צעירים יותר). והחשש שלו ממוות? אני לא יודעת אם הוא מוגזם גם כאשר מצפה לו "רק" רגנרציה. אנחנו כצופים יודעים את זה, לא בטוח שהוא כדמות באמת יודע את זה, לפחות לא עכשיו. אולי הוא חושש ממוות אמיתי (שיכול לקרות, רגנרציה אינה אוטומטית), ואולי, ובעיקר, ההבנה שההחלטה שקיבל לשנות את חוקי הזמן והמעשים שעשה בעקבות כך היו שגויים הוציאה ממנו את האנושיות שנדחקה אחורנית (ושבעקבותיה הוא דמות כה פופולרית) ואיתה את היותו בן-תמותה.

מאחר שכמובן צפיתי בפרק, אני יכולה להשלים את המשפט שנאמר לכמה אנשים בתקופת הבילד-אפ לקראת הספיישל. מה שחששתי מאוד שדיוויס יעשה (בתסריט המשותף עם פיל פורד), בהסתמך על הטריילר ועל ראיונות, הוא לקחת "נקודה קבועה בזמן" – בפרק הזה אפילו הדוקטור עצמו אומר שמדובר רק בתיאוריה, אבל לא בטוח שהוא היה מודה בזה בתקופות קודמות, ולא בכדי הוזכר כניגוד הפרק בפומפיי, שממש אינו אחד האהובים עליי – ולשנות את שאירע בה, מה שיגרום לאיזה קרע בזמן, חור שחור שואב-כל וגורף עלילה. לשמחתי זה לא בדיוק מה שהוא עשה. מה שקרה פחות או יותר עדיין קרה, והשינוי היה הרבה יותר בדוקטור עצמו מאשר ביקום (ולא ניכנס כאן לדיון על איך חיים של דמות משנית משתנים – ופה עוד יש שני אנשים שלא היו אמורים לחיות בכלל – ולכו תדעו איך זה ישפיע על העולם, מה שקורה לא מעט בסדרה וזוכה לרוב להתעלמות). נחכה ונראה מה יקרה עם זה בפרקי הסיום.

לקריאה נרחבת ומוצלחת (spoiler galore) אפנה אתכם לאתר המצוין Behind the Sofa, שנקרא על שם אחד הביטויים המקושרים ביותר לסדרה הקלאסית – מאחורי הספה, כך צפו בסדרה הקלאסית רבים מילדי בריטניה (שהיום הם מבוגרים וכמה מהם אחראים לסדרה המחודשת). פוסט אחד מפרט על שבלוניותו של החלק הראשון של הפרק ועל חלקו האחרון האפל; פוסט אחר מספר על הדוקטור וקפטן אדלייד ברוק; ופוסט נוסף עוסק בשינוי שעובר הדוקטור (והכותב הוא מאלה שלא אוהבים את הדוקטור העשירי כפי שטננט מגלם אותו). ביקורת אוהדת יש באתר Digital Spy ובתגובות מתפתח, כצפוי, דיון מעניין למדי.

ונקודה חשובה לטובת הפרק – עכשיו קשה לחכות לפרק הבא. הוא יצר רצון עז לראות כבר את ההמשך. ורף הציפיות… נראה אם יצליחו לנחות בצד הנכון של האיכות.

בסוף "מי המאדים" שודר טריילר ל"The End of Time", שישודר בכריסמס ויהיה חלק א' של הפרקים האחרונים של הדוקטור העשירי. זה המקום להציע בונוס למתקדמים בעלי הומור אינטרנטי: crack מאקרוס (התמונות האלה שמדביקים עליהן טקסט למטרת שעשוע) לפרק האחרון, או ליתר דיוק לטריילר שלו (לנזהרים במיוחד – התמונות מכילות ספוילרי קאסט לפרק).

במסגרת השידור אמש נחשף קטע נוסף מתוך הפרק, והוא:

אבל טרם סיימנו את החגיגה. בעוד יומיים, ב-23/11, יצוין במקומות החשובים תאריך שידור הפרק הראשון של "דוקטור הו", אי שם (כלומר ב-23/11) בשנת 1963. הפרק, "An Unearthly Child", פתח את מה שתהיה אחת מסדרות המד"ב החשובות ואחת הסדרות הבריטיות החשובות, חלק של ממש מהתרבות הבריטית, כולל ביטויים שנכנסו לשפה, והציג לעולם את אחת מהדמויות הטלוויזיוניות האהובות והמוכרות ביותר (בצד הזה של האטלנטי).

כמה מרגש עדיין להיתקל בפתיחות הישנות של הסדרה. באתר הארכיון הנפלא של הבי.בי.סי אפשר למצוא פריוויו קצר שפורסם ביום הבכורה בלוח השידורים "Radio Times". איזו תמימות מקסימה נקראת בטקסט הזה היום. התוכנית, כפי שאפשר לראות, שודרה אז בשעה 17:15 (היום היא משודרת ב-19:00, שזו בערך השעה המאוחרת ביותר שאפשר לשדר בה סדרה המיועדת רשמית לכל המשפחה). כשעה מאוחר יותר שודר פרק בסדרת המשטרה הקלאסית "Dixon of Dock Green".

זה עיתון ישן

ולסיום הפוסט העמוס הזה, חזרה להתחלה – איך אפשר בלי השיר השנתי של ג'ון בארומן מתוך "Children in Need":

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, אירועים, ביקורת, בקרוב, בריטי, טלוויזיה, מוזיקה, נוסטלגיה, עיצוב, צילום, קליפ, רימייק, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על פוסט דוקטורט

  1. פרנק הגיב:

    וואו, איזה פוסט מעולה ומרתק! (אני לא קולט שנותרו רק עוד 16 ימים)

  2. אסתי הגיב:

    איזה כיף להיתקל בפוסט כל כך מפורט על ד"ר הו. תענוג של פוסט 🙂 תודה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s