הו, שאנז אליזה (ביקורת מ"רייטינג")

כמו "500 ימים עם סאמר", גם "חמש שעות מפריז", פיצ'ר הבכורה של לאון פרודובסקי שזכה לאחרונה בפרס הגדול וכן בפרס התגלית בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בחיפה, הוא דרמה-קומדיה רומנטית לא סטנדרטית, ובניגוד לסלוגן של "500 ", הוא דווקא כן סיפור אהבה.
יגאל (דרור קרן) הוא נהג מונית בת-ימי גרוש. לינה (הלנה ירלובה, ששיחקה גם ב"לילה אפל", סרטו הקצר עטור הפרסים של פרודובסקי) היא המורה למוזיקה של בנו של יגאל, שגדל אצל אמו ובן זוגה החדש. פגישתם המהוססת מתפתחת לידידות וזו מתפתחת לאהבה רבת מכשולים.
יגאל חולם על חיים אחרים, עטופים בשנסונים צרפתיים, אך הוא תקוע בחייו השגרתיים וחסרי התשוקה ונעדר יכולת לשנותם. לינה ויתרה מזמן על שאיפותיה המוזיקליות והיא מסתפקת בעבודתה ובתמיכה בבעלה (ולדימיר פרידמן), רופא שלא מצא את מקומו בארץ לאחר עליית בני הזוג מרוסיה ועסוק בארגון הגירתם לקנדה. יגאל היה רוצה לטוס לפריז עיר חלומותיו, אך חרדת הטיסה שלו מונעת זאת ממנו – הוא מסתפק בצפייה אובססיבית משהו בהמראות מטוסים משדה התעופה. לינה עומדת בפני טיסה בכיוון אחד, טיסה שהיא אינה בטוחה שהיא מעוניינת בה. הקשר ביניהם רווי חששות; בהדרגה נפתחים הצדדים זה לזה ומגלים מחדש את עצמם – בייחוד יגאל, שמופתע מעצם קיום הרגשות המציפים אותו – אבל הקשיים ממשיכים להיערם, ועד מהרה יגאל ולינה ניצבים שניהם מול החלטות מורכבות שיכולות לשנות בקיצוניות את חייהם.
כמו הדמויות הראשיות שלו, גם "חמש שעות" סובל ממשבר זהות. חציו הראשון הוא קומדיה מקסימה על שני אנשים המוצאים נחמה וחיבה זה אצל זה, והוא מצטיין בצילום משובח (של גיורא ביח, שצילם גם את "לבנון" ) ובאווירה משועשעת וקלילה שתשמח את הצופים. אך חציו השני הופך דרמטי ואפילו מלודרמטי ומתהדר בצילום סטנדרטי ובקצב לא יציב. למרות ההיפוך המעניין בין תפקידי הגבר והאישה בסרט לעומת דרמות רומנטיות אחרות ולמרות ההימנעות מקלישאות ומפתרונות קלים, בחלק זה מאבד התסריט את תנופתו ואת אחיזתו בקהל, ולא עוזרים לו הפסקול העמוס מאוד (בשנסונים ובשירים רוסיים מסורתיים) והחלוקה המיותרת לפרקים. לקראת סופו חוזר הסרט אל המסלול; הוא לא מציג פתרון פתאומי מופרך אך מצליח להותיר תחושה אופטימית ומעודדת, שמצדיקה את צליחת חלקיו החלשים יותר ואת הדבקות באמונה ביכולת האדם להשתנות ולהתפתח, אפילו אם לא הכל מסתדר בצורה מושלמת.

"חמש שעות מפריז", ישראל 2009, 90 דקות

שלושה וחצי כוכבים

בונוס לינק: עופר ליברגל על 5 ו-500.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, ישראלי, פורסם במקום אחר, צרפתי, קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s