ג'אגר: בסיקסטיז היה רק מיק אחד (ביקורת מ"רייטינג")

איוואנס משדר

מזל שזה לא המקום, וגם שאין פה מקום, לניתוחים סוציולוגיים היסטוריים, אחרת היה צריך לעסוק בשאלה איך קורה שאצל הבריטים יוצאים לקולנוע תוך זמן קצר שני סרטים שעוסקים בתופעות מוזיקליות רבות השפעה משנות השישים. אולי הם נבהלו מהמתקפה המתמשכת של איחודי להקות משנות השמונים ורצו לחזור לתקופה אופנתית יותר.
"The Boat that Rocked" של ריצ'רד קרטיס מכווץ את תולדות הרדיו הפיראטי רב החשיבות, ששידר בלתי חוקית את מוזיקת הרוקנ'רול משחיתת הנוער, לכדי סיפורה של אוניית שידור אחת והשדרנים שלה. הניסיון לסגור את התחנות המשדרות פילג את דעת הקהל והוכיח מעבר לכל ספק את כוחו הצרכני החדש של הדור הצעיר העולה; כישלונו – בסופו של דבר – הביא בפרט להקמת רדיו 1, תחנת הרדיו הפופולרית ביותר של ה-BBC עד היום, ובכלל לשינוי נוף התקשורת הבריטי (ולא רק).
קרטיס חוזר לאותה נקודה בזמן, נעוריו שלו, במבט צבעוני ורווי תמימות נוסטלגית לבבית, שמחלקת את המשתתפים באירועים לטובים (השדרנים והמאזינים, כמובן, וסביר מאוד להניח שגם הצופים בסרט) ולרעים (הממשל וזרועותיו, הדור הישן). זהו רק סרטו השני כבמאי של התסריטאי הוותיק, שאחראי לכמה מהיצירות הקומיות הבריטיות המוכרות ביותר של שלושת העשורים האחרונים, כולל "בלאקאדר", "ארבע חתונות ולוויה" ו"יומנה של ברידג'ט ג'ונס". קרטיס מגייס לסרטו את מיטב כישרונות המשחק והקומדיה, בהם ביל ניי כמנהל תחנת הרדיו, פיליפ סימור הופמן, ניק פרוסט, ריס איוואנס (שעדיין זכור יותר מכל בתפקידו כשותף לדירה הבלתי נסבל ב"נוטינג היל", שקרטיס כתב), ריס דארבי מ"טיסת הקונקורדס" וכריס או'דאוד מ"צוות איי.טי". קנת' בראנה וג'ק דוונפורט קריקטוריים שלא לטובתם בתור הרעים של הסרט – פקידי הממשל שעושים כל שביכולתם לסגור את תחנת הרדיו מסיבות של קנאות וקנאה.

לא רק על הנייר, גם על מסך הקולנוע מדובר ביותר מדי דמויות והתרחשויות – בעיה שבלטה גם בסרטו הראשון של קרטיס כבמאי, "אהבה זה כל הסיפור" מ-2003. הקאסט האדיר של הסרט הוא יתרון וגם חיסרון – זה אמנם תענוג להיתקל באוסף משובח של שחקנים מעולים, אבל כשיש יותר מדי שחקנים וסיפורים שמלווים את דמויותיהם, נותרים מעט מדי זמן מסך והעמקה לכל אחד מהם. כך מתווספים עוד ועוד מידע, עוד דמויות ועוד קווי עלילה, ואיתם הסרט מתארך הרבה יותר מדי. הזיכרונות שקרטיס מתאר – לא באופן מציאותי במיוחד, יותר כאגדה – אלה שלו ושל בני דורו, משלהבים וכיפיים בזכות הפסקול הנפלא והאווירה הקלילה והסוחפת של הסרט, אבל העודף התסריטאי והסוף המפוצץ והמשונה של העלילה פוגמים בהנאה הכוללת, שהיא עדיין רבה, למרות הכל.

בניגוד לסרטו האוורירי של קרטיס, "טלסטאר", סרטו הראשון כבמאי של השחקן ניק מוראן (שגם כתב, עם ג'יימס היקס, את התסריט ואת המחזה שעליו הוא מבוסס), כלל אינו שוחה בנוסטלגיה, ויש בו דמות ראשית אחת, כוכב אחד, וזהו ג'ו מיק. קון אוניל, שחקן אנגלי מצוין שלא זוכה להכרה מספקת מחוץ למולדתו, מגלם בתנופה את דמותו המורכבת של מיק, טכנאי הקלטות ומפיק שהשפיע מאוד על המוזיקה של תקופתו ושכמה מלהיטיו זכורים מאוד עד ימינו, אך ההערכה המיתולוגית שהוא זוכה לה היא רטרואקטיבית וטרייה למדי בעוד חייו היו רצופי משברים ושמו היה נשכח ואלמוני כמעט במשך שנים רבות. זהו סיפור ביוגרפי שבמרכזו דמות שערורייתית ומוכשרת. הסרט נפתח בהקלטת להיטו הראשון של מיק, "Johnny Remember Me" בביצוע הזמר-שהפך-לשחקן ג'ון לייטון, מתקדם לסצנה שבה מיק זורק את לייטון מביתו – שהוא גם אולפן ההקלטות – וממשיך לזגזג בין אירועים מוקדמים ומאוחרים יותר. הקפיצות העלילתיות וחוסר הלינאריות של הסרט, שמכיל גם פלאשבקים במגוון סגנונות צילום (ואפילו פארודיה על הסרט האילם), מבלבלים בתחילה, אולם נהיים ברורים יותר ומסתדרים ככל שמכירים את הדמויות הפועלות וככל שהעלילה מתקדמת מהקומי לדרמטי. הסרט מפרט את החיפוש התמידי של מיק אחרי הלהיט הבא – שבמקרה הזה היה "Telstar", פופ גיטרות אינסטרומנטלי מפורסם במיוחד שהיה גם הסינגל הבריטי הראשון שהגיע לראש מצעד המכירות בארה"ב – ואת יחסיו עם המלחין שלו, ג'ף גודארד (בגילומו של טום ברק), שחלק את חיבתו של מיק לתורת הנסתר, עם בעלת הבית שלו ועם המוזיקאים הרבים שהעסיק וניהל במהלך הקריירה הקצרה שלו, שנמשכה רק שנים ספורות.

ג'ו מיק היה דמות מלאת ניגודים – חם מזג ויהיר, סוחף, משכנע ונחוש להצליח כנגד כל הסיכויים, פרפקציוניסט לטוב ולרע, מפיק חדשני ורב תושייה אך חסר שמיעה מוזיקלית ואיש עסקים גרוע, אגואיסט שמחפש אהבה ותמיכה; למרות שזיהה את הפוטנציאל הכלכלי החדש של שכבת בני הנוער והשקיע כספים רבים, שלא היו לו, בקידום תדמיתי של מי שחשב שיהיה הכוכב הבא, הוא עצמו לא נע עם הזמן ונותר מאחור כשהסובבים אותו התקדמו עם הקריירות שלהם ועם חייהם. הסרט, כמו הדמות שבמרכזו, מבולגן, אקסצנטרי ומפוצל אישיות. הוא זורק אירועים חשובים לערמה במרכז הבמה ונשען על הטור-דה-פורס של אוניל, שמיטיב להעביר את התסבוכת הפנימית שהכבידה תמידית על מיק, עד מותו הדרמטי והטראגי ב-1967, בגיל 38 בלבד. אוניל, שגילם את התפקיד גם על במת התיאטרון, מוקף שחקני משנה שרובם מוכרים מתפקידים קומיים טלוויזיוניים (בולטים ראלף ליטל מ"משפחת רויאל" וג'יימס קורדן מ"גאווין וסטייסי"), פלוס הופעות רגעיות תמוהות מצד קומיקאים בריטים מוכרים ומצד האנשים האמיתיים שעליהן מבוססות הדמויות, מה שמשווה לסיפור בתחילתו אווירה של קומדיה. גם דמותו זריזת הלשון של קווין ספייסי, המגלם את המייג'ור, שותפו לעסקים של מיק, תורמת לחגיגה.

אך בהמשך הופך הטון של הסרט, כמו חייו של מיק, לאפל וקשה יותר. מיק ניסה נואשות אך לא הצליח לשחזר את הצלחת להיטיו המוקדמים, למרות שעבד עם כמה הרכבים מצליחים (אך ויתר על הביטלס בראשית דרכם), והוא היה מעורב גם בכמה סקנדלים תקשורתיים עקב ההומוסקסואליות שלו, בתקופה שזו הייתה לא חוקית ולא מקובלת. שברון הלב שלו, בתוספת המצוקה הכלכלית הקיצונית שאליה נקלע, שנבעה מסכסוך משפטי על הזכויות ל"טלסטאר" ומבזבוז כספי מאסיבי על בן טיפוחיו היינץ (ג'יי.ג'יי פילד) – שאהבתו של מיק אליו מנעה ממנו לראות את חוסר הכישרון היחסי של הבחור ואת נצלנותו – הביאו להחמרה במצבו הפיזי והנפשי, וכך להחמרה ביחסו לאנשים המעורבים בחייו. הידרדרותו של מיק מתוארת כמעט כסרט אימה, סיוט פרנואידי מתמשך שלא ניתן היה להיחלץ ממנו בשלום. מוראן העניק לחלקים המאוחרים של הסרט מראה מגורען וקלאוסטרופובי (רוב הסרט מתרחש באותו בית שבו מיק חי והקליט), ובהם המוזיקה המוכרת והאהובה מפנה את מקומה לאגרסיביות אלימה ממש, עד לסוף המר (אם כי לא לגמרי נאמן למציאות). "טלסטאר" הוא יצירה מסוגננת, לא עקבית אך מרתקת, ובעיקר פורטרט מקורי של דמות סבוכה.

"The Boat that Rocked", אנגליה 2009, 130 דקות
שלושה וחצי כוכבים

"Telstar", אנגליה 2008, 113 דקות
ארבעה כוכבים

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, ביקורת, בריטי, די.וי.די, טלוויזיה, מוזיקה, נוסטלגיה, עיצוב, פורסם במקום אחר, צילום, קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s