חינוך רע (ביקורת מ"רייטינג")

!DUCK, NOW

ואם כבר כדורגל וקולנוע – ניק הורנבי, הסופר והתסריטאי שכתב את "לחנך את ג'ני", סרטה החדש של לונה שרפיג, התפרסם קולנועית כשעיבד ב-97' את ספרו הנפלא "קדחת המגרש" לסרט מקסים באותו השם (שהופץ בארץ כ"אהבה על הדשא"). ספריו הבאים הפכו אף הם לסרטים מוצלחים למדי ("נאמנות גבוהה" ו"רווק פלוס ילד"), ו"קדחת המגרש" אף זכה לעיבוד אמריקאי סביר (ששינה את הספורט המרכזי שבו מכדורגל לבייסבול והופץ בארץ תחת השם "אהבה מליגה אחרת"). עבור "לחנך את ג'ני" הורנבי כתב תסריט על פי מאמר (שהפך לספר) אוטוביוגרפי של העיתונאית לין ברבר. הסיפור ממוקם בתחילת שנות השישים ועוסק בג'ני, בת 16 משועממת שגרה בפרבר לונדוני ולומדת לקראת בחינות הסיום שיאפשרו לה להמשיך את לימודיה באוניברסיטת אוקספורד היוקרתית, אך חולמת על זמרות צרפתיות, רחובות פריזאיים וחיים אחרים. דיוויד, גבר מבוגר ממנה בהרבה שהיא פוגשת, סוחף אותה אל עולמו הנהנתני ומביא עמו תקווה להגשים את חלומותיה הנ"ל. והיא רוצה מאוד שזה יקרה, גם אם הדבר דורש ממנה לעזוב את מסלול חייה המתוכנן ולעמוד בפרץ ההתנגדות מהסביבה המגיע בתגובה למערכת היחסים השערורייתית.
הורנבי, כפי שכבר הוכיח, יודע ליצור סיפור סוחף ורב קסם וניואנסים; בפעם האחרונה ששרפיג, במאית דנית שהתפרסמה עם "איטלקית למתחילים", עבדה בבריטניה, קיבלנו את "ווילבור רוצה להרוג את עצמו" (שהופץ בארץ כ"הקפיצה לחיים" – מוטיב חוזר, מישהו?), דרמה קומית מיוחדת ונהדרת; והעלילה מכילה פוטנציאל לחקירה מרגשת של נפשה של צעירה היוצאת, להפתעתה, כנגד המוסכמות, מלווה בפסקול בריטי וצרפתי משנות השישים המוקדמות. עם נתוני פתיחה כאלה, איך אפשר לטעות?
אפשר. בניגוד ל"מחפשים את אריק", הביטוי "חביב הקהל" כאן אינו מחמאה. קארי מאליגן הכמעט אלמונית מעולה בתפקיד הראשי (כבר מדברים עליה כמועמדת אפשרית לאוסקר), פיטר סארסגארד כמאהבה מקסים ואניגמטי כהרגלו, וגם שחקני המשנה מוצלחים, ובראשם אלפרד מולינה כאביה הלחוץ של ג'ני. אבל אין להם יותר מדי מה לעשות בתוך הסרט הזה, שעובד לפי הספר, תרתי משמע. הוא קורקטי, פחות מדי שנון, והכי גרוע – לא מחדש שום דבר למרות שהוא מתיימר להביא עלילה חדשנית. כל דבר שסוטה מהמסלול הסטנדרטי של העלילה מוצנע או מוזכר רק בחטף, וקיבלנו דרמת התבגרות נחמדה ומעוצבת. הופעתה המשובחת של מאליגן אינה מספיקה כדי להרים את הסרט מעבר לכך. הורנבי כתב פעם ש"מצבו הטבעי של אוהד שרוף של קבוצת כדורגל הוא אכזבה מרה, ולא משנה מה התוצאה במשחק". מזל שאכזבה אינה מנת חלקו הקבועה של חובב הקולנוע. רק לפעמים. כמו במקרה הזה.

"לחנך את ג'ני" ("An Education"), אנגליה 2009, 95 דקות

שניים וחצי כוכבים

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, בריטי, טלוויזיה, ספורט, פורסם במקום אחר, קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s