ברוכים השבים – HIGNFY

הערב שבה למרקע הבריטי תוכנית הפאנל הפוליטי-סאטירי המעולה "Have I Got News for You" לעונתה ה-38 (!). את הפרק הראשון לעונה ינחה מרטין קלונס, והאורחים יהיו צ'רלי ברוקר ואשת הטלוויזיה (והריקוד) ארלין פיליפס. הם חוזרים בתזמון מצוין – בדיוק עם עלייתה המחודשת לכותרות של פרשת הרמאויות בחשבונות ההוצאות של חברי פרלמנט, שהיתה נושא השיחה העיקרי בעונה הקודמת (ששודרה מוקדם יותר השנה). לפני כמה שבועות יצא גם ספר הקשור לסדרה.

"HIGNFY" משודרת ברציפות מאז עלייתה ב-1990. המבנה שלה לא השתנה יותר מדי מאז – שתי עונות בשנה, מנחה, שתי קבוצות שבהן קפטן קבוע ופאנליסט אורח, ומגוון שעשועים על חשבון כותרות החדשות, הפוליטיקאים ושאר אירועי אותו שבוע בבריטניה. קפטני הקבוצות נותרו קבועים מאז תחילת התוכנית. האחד הוא איאן היסלופ, סאטיריסט שמתהדר בתואר "האיש שנתבע אישית הכי הרבה בהיסטוריה הבריטית" בשל היותו עורכו הוותיק של מגזין הסאטירה הפוליטית החריף "Private Eye". היסלופ הופיע בכל פרק ופרק של התוכנית (הפעם היחידה שבה הוא היה קרוב לפספס פרק היא כשהתוספתן שלו עמד להתפוצץ – הוא צילם את התוכנית והובהל לבית החולים לאחר מכן). השני הוא פול מרטון, קומיקאי שנחשב לאחד המבריקים ומהירי המחשבה בבריטניה, והידוע בשילוח פאנץ'-ליינים ואלתורים ממוקדים בפנים חתומות או מיתממות (זה לא שהוא אף פעם לא צוחק בשידור, אבל זה לא אירוע נפוץ במיוחד). מרטון יצא לחופשה בעונה ה-11 של התוכנית, אי שם ב-1996 – מילאו את מקומו אדי איזארד, קלייב אנדרסון ואלן דיוויס – וגם פספס פרק אחד בשל חופשת מחלה. שני מתמידים במשימה.

מרטון והיסלופ

מ-1990 עד 2002 הנחה את התוכנית הקומיקאי והשחקן אנגוס דיטון, בהצלחה רבה, יש לציין. אך ב-2002 נקלע שמו לשערורייה גדולה במיוחד שהשתלטה על צהובוני בריטניה במשך חלק נכבד של השנה. אם נקצר סיפור ארוך – דיטון בגד בזוגתו ההרה עם זונות תוך שימוש בסמים קשים. לא קליל כלל. בחודש מאי יצאו לאור פרסומים ראשונים של הפרשה, ובתוכנית שודר הפרק המכונה "פרק הסקנדל הראשון", מתוך עונה 23 (אפשר לצפות בו כאן), שבו כמובן התייחסו הפאנליסטים, ובעיקר הקפטנים, לאירועים. באוקטובר, לאחר פרסום פרטים נוספים – ודרמטיים אף יותר – שודר "פרק הסקנדל השני", שידוע גם כ"הפרק האחרון של דיטון" (אפשר לצפות בו במלואו כאן).

מרטון, שגם כך היחסים בינו ובין דיטון היו מתוחים, ניצל את התוכנית כדי להבהיר מעבר לכל ספק שלדעתו דיטון צריך לעזוב את התוכנית, הן מסיבות אישיות והן כדי לשמור על איכותה ותוכנה. הפרק נחשב עוקצני במיוחד (ובצדק) והוויכוחים על מעשיו של מרטון נמשכים עד היום כל אימת שהנושא עולה. לאחר הקלטת הפרק – השני בעונה ה-24 – פוטר דיטון בחטף ובצורה פומבית לא נעימה על ידי הבי.בי.סי. סטיבן פריי, שהתארח בתוכנית שלוש פעמים, הצהיר שבעקבות יחס הבי.בי.סי לדיטון הוא לא ישוב להשתתף בתוכנית. הדבר נעשה בחטף עד כדי כך, שמרטון עצמו הנחה את התוכנית הבאה מאחר שלא התאפשר למצוא מנחה מחליף בזמן כה קצר. להלן קטע מתוך אירוחו של מרטון בתוכנית הראיונות הידועה של מייקל פרקינסון שבו הוא מדבר על הפרשה:

בהמשך העונה הנחו את התוכנית מנחים מתחלפים. הקהל והיוצרים ראו כי טוב, והפורמט נותר על כנו עד היום. המנחים המתחלפים הם קומיקאים, פוליטיקאים ושאר אושיות טלוויזיה, בהם אלכסנדר ארמסטרונג (מחזיק שיא ההנחיות), בוריס ג'ונסון (פוליטיקאי לץ שגם התארח בתוכנית כפאנליסט והיום מכהן כראש עיריית לונדון), ג'רמי קלארקסון מ"טופ גיר", בריאן בלסד בעל הקול הרועם, טום בייקר בעל הקול הרועם והמבט המטורף קמעה, רשימה ארוכה מאוד של קומיקאי בריטניה הבולטים, וכמובן רולף האריס, מנחה הטלוויזיה-מוזיקאי-מאייר-איש-מוזר-כללית האוסטרלי, הידוע בארץ בעיקר מתוכניות ה"בית חולים לחיות" שהנחה. ואיך אפשר בלי ביל ביילי:

מהתוכנית יצאו גם כמה ספיישלים למכירה, בהם הספיישל הפיראטי ההזוי מהרגיל:

וספיישל ה"לא ניתן לשידור", עם אדי איזארד וריצ'רד ווילסון:

סטיבן פריי, כאמור, התארח בשלבים שונים של הסדרה (מעניין, אגב, לראות את שינויי הגרפיקה והפרטים בפתיחת התוכנית – ממש היסטוריה עיצובית ופוליטית של 20 השנים האחרונות), והנה האירוח הראשון שלו, מתוך ספיישל הכריסמס (=ספיישל סיכום השנה בטבלואידים) של עונה 4, כלומר 1992, עם פרנק סקינר:

אצל היוזר הזה אפשר למצוא אינספור פרקים שלמים לצפייה. יש לציין שאמנם לעניין בצפייה עוזר שיהיה ידע אקטואלי ותרבותי רלוונטי מסוים, אבל זה לא חובה, זה רק מוסיף (אם כי לפעמים זה מוסיף הרבה). וכרגיל בשלב זה של חיי הסדרה, בימי שישי משודרת הגרסה הרגילה של התוכנית, שאורכה חצי שעה; במוצ"ש משודרת גרסה מוארכת של 40 דקות, שמכילה עוד קצת חומרים שלא נכנסו לתוכנית הרגילה (ונקראת לפעמים "Have I Got a Bit More News for You").

ולנושאים קשורים ושאר לינקים: השבוע חזרה לעונה שלישית בערוץ המוזר דייב תוכנית הפאנל הקומי "Argumental", שבה קומיקאים מעלים טענות תמיכה או הפרכה למגוון הצהרות. בפרק הראשון התארח (לא לראשונה) אחד הקומיקאים החביבים עליי, שכבר הזכרתי, הגלזגואי פרנקי בויל. בויל הודיע לאחרונה (לצערי!) שלא ישוב להופיע ב"Mock the Week" – הוא היה פאנליסט קבוע שם מאז עליית הסדרה – אבל ככל הנראה הצעד הזה נעשה מאחר שמצפה לו תוכנית משלו בצ'אנל 4.

השבוע פורסמו גם טיזרים (אבל ממש טיזרים) לעונה החדשה של "The Thick of It", שעולה לשידור בשבת הבאה (24/10):

וכמובן נמשכות גם חגיגות ה-40 למונטי פייתון, והפעם בארה"ב. ערוץ IFC משדר השבוע את הסדרה הדוקומנטרית המלאה המסקרת את קורות חברי הקבוצה מרגע היוולדם עד רגעים אלה ממש. אמש הוא קיבץ בניו יורק את חמשת החברים הנותרים של הקבוצה לאירוח משותף, שבו אפשר לצפות כאן. שלשום הופיעו ארבעה מהחמישה בתוכנית האירוח של ג'ימי פאלון, ובקטעים מהתוכנית אפשר לצפות באתרה (כולל ביצוע זמרתי משותף של אריק איידל עם הרוטס, להקת הבית). וב"Total Film" קיבצו את ארבעים המערכונים הגדולים ביותר של הפייתונים. שעות של הנאה.

ב-Digital Spy מצדיעים למפיק בארי לטס, שנפטר בשבוע שעבר, בפירוט חשיבותו ל"דוקטור הו".

ב-Broadcast מדווחים שצ'אנל 4 יעלה תוכניות שלמות ליוטיוב, חדשות וישנות כארכיון (לתושבי בריטניה בלבד, כמובן. ולאלה שמתעסקים עם ה-IP שלהם).

ב-The House Next Door אספו את הפוסטים שעלו אצלם לרגל שבוע פיקסאר, שהתקיים בשבוע שעבר. בתחילת השבוע שודר בבריטניה, במסגרת תוכנית התרבות הדוקומנטרית המיתולוגית "The South Bank Show" (בעונתה האחרונה לפני שהיא מוצאת לפנסיה), פרק על דיסני-פיקסאר.

ב-AV Club, ענף שיקגו, שוחחו עם צמד They Might Be Giants האהוב.

ב"גארדיאן" חוגגים 30 שנה לריפלי, גיבורת האקשן הנשי/ת מ"הנוסע השמיני".

ב-First Showing מראיינים את הבמאי ספייק ג'ונז לרגל "ארץ יצורי הפרא", וב"ניוזוויק" גם את הסופר מוריס סנדאק והתסריטאי דייב אגרס.

ולסיום: טום בייקר (המוכר בעיקר כדוקטור הרביעי ב"דוקטור הו", בשנות השבעים) הנחה כמה פעמים את "HIGNFY". באחד הפרקים, מסוף 2008, התארח הקומיקאי כריס אדיסון, שמוכר מהעונה הראשונה של "The Thick of It". הנושא העיקרי באותה תוכנית היה סקנדל הג'ונתן רוס-ראסל ברנד, שכתבתי עליו פה. רגעים קטנים ומאולתרים, כמו זה שאפשר לראות בקטע הבא, הם שהופכים את הצפייה לכה מענגת (אני מתכוונת לעניין ה-36, כמובן):

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, אירועים, אנימציה, בריטי, הופעה, חדשות, טלוויזיה, לינקים, מוזיקה, נוסטלגיה, עיצוב, צחוקים, קולנוע, קליפ, קצרים, ראיון, תיעודי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s