פסטיבלים עלינו 2009: חיפה

האמת היא שאין לי הרבה על מה להאריך על פסטיבל חיפה השנה. יש בו כמובן לא מעט סרטים שנראים מעניינים על הנייר, אם כי לא מצאתי משהו ממש מלהיב כמו בשנה שעברה, אבל כמעט לא ראיתי ממנו כלום ואני לא מכירה רבים מהסרטים ו/או היוצרים שסרטיהם משתתפים בפסטיבל. אייקון מציג השנה תחרות ממשית לחיפה. לחפש תקצירים שמוצאים חן בעיניכם ובמאים שמוכרים לכם אתם יודעים לבד, באתר הפסטיבל (ולא לשכוח להתבונן באוסף הסרטים הישראליים ובדוקומנטריים), וכך גם להתעדכן בהמלצות שהתפרסמו ויתפרסמו בעיתונים (ראו למשל את יעל שוב ב"טיים אאוט" האחרון ואת שניצר, שמאמרו הועלה ל-nrg). לרשימת ההקרנות נוספו ממש לאחרונה שני סרטים רומניים מסקרנים, ושימו לב גם למאמרו של אורי קליין על התיעודי על "הגיהינום", סרטו הבלתי גמור של אנרי-ז'ורז' קלוזו. עדכונים נוספים – במהלך הפסטיבל…

בין סרטי הגאלה (שיוצאים גם להקרנות מסחריות) כבר צפיתי ב"לקחת את וודסטוק" הלא מוצלח של אנג לי (שביקורתי עליו תועלה לבלוג בקרוב) ו"מה שעובד" של וודי אלן, סרט מהנה שמשיב קצת את עברו הסגנוני של אלן אל המסך – מזל שהוא מצא את לארי דיוויד (כלומר שדיוויד הגיע לגיל ולפרסום שבהם הוא יכול לגלם דמות ראשית אצל אלן). יוקרן בין השאר גם "פקד מושחת", הפחות מעניין מבין שני הסרטים של ורנר הרצוג שיצאו לאחרונה, וחבל ש"My Son, My Son, What Have Ye Done" לא יהיה בצמד סרטי במאי, כמו שעשו עם סטיבן סודרברג: "המודיע!" שלו במסגרת הגאלה, ו"חברה בתשלום", שיוצא בדי.וי.די ברגעים אלה ממש. האחרון הוא סרט מוזר למדי, מהצד הניסיוני יותר, שחביב עליי, של הבמאי, שיצירותיו תמיד מעניינות (טוב, להוציא את "אושן 13 ". ואולי את קודמו). הוא עוקב אחרי כמה ימים בחייה של נערת ליווי, ובנפח קטן יותר, בחייו של בן זוגה. יש בו אוסף סצנות – כלומר סיטואציות – מעניינות, אבל אין בו דמויות של ממש ולכן הוא מעניין רק כבחינה של האנשים שעוברים בחיי הגיבורה ולא כעיסוק בחייה שלה ובדילמות שמעסיקות אותה (כפי שאנחנו למדים יותר מאלה שעומדים מולה ופחות ממנה).

בפסטיבל יוקרן גם "אכילס והצב" של טקשי קיטאנו, סרט "נורמלי" יותר משני הסרטים הקודמים בטרילוגיית החקירה האישית שלו, אבל מרתק פחות. הוא מספר על חייו של אמן כושל, שלא מצליח מילד מוכשר לצעיר מוכשר ובוודאי שלא למבוגר מצליח. קיטאנו משתמש בחיי האמן הזה (שאת גרסתו המבוגרת הוא עצמו מגלם) כדי לבחון את עולם האמנות וגם את יצירתו שלו, אבל דווקא הסטנדרטיות היחסית של הסרט מונעת ממנו להפוך לחוויה, מה שכן היו שני האחרונים של הבמאי-תסריטאי-צייר-שחקן-כו' (מבלבלים והזויים ככל שיהיו). מעניינת במיוחד רצועת המחווה לסרטי אליוט גולד משנות השבעים, שכוללת קלאסיקות של ממש וכמה פחות מוכרים אך מומלצים אף הם.

מתוך הפסטיבל (כלומר לא עצמאית בלי קשר) צפיתי רק בשני סרטים, ושניהם נופלים בקטגוריית ה"עדיף לוותר". "אמריקה" מספר על אם ובנה פלסטינאים שבדרך פלא מקבלים ויזה (זמנית כנראה) לארה"ב ועוברים לגור עם אחותה של האישה, בעלה וילדיהם, שחיים בארה"ב כבר זמן רב. הסרט מתיימר להיות קומדיה מעט פוליטית על קשיי הסתגלות, היחס לזרים וניפוץ דעות קדומות (מצד כולם), אבל הדמות הראשית התמוהה שלו, שלוקה כנראה בהלם תרבות קיצוני ושוכחת את חוכמתה (ונזכרת בה מאוחר יותר, אך לא ברור איך בדיוק ומה השתנה), לא יוצרת סימפטיה, וההומור לא משעשע. "וויסקי עם וודקה" הגרמני מספר על ההתרחשויות על סט צילומי סרט שבו מככב שחקן ותיק ונערץ אך בעל בעיית אלכוהול. כדי להחזיר אותו לתלם מביאים שחקן מחליף שמצלם אף הוא את כל הסצנות, וכל הצוות, בהם הבמאי (שאותו מגלם סילבסטר גרות, המוכר כגבלס בסרטו האחרון של טרנטינו), אשתו השחקנית הראשית וכמה מאנשי הצוות מסתבכים עם הצילומים וזה עם זה. זו דרמה קומית בנאלית למדי והיא לא מצליחה לתפוס תנופה מעבר לרגעים הקטנים.

וזה הטקסט שפרסמתי בגיליון "רייטינג" השבוע:

כמו בכל שנה במהלך חג הסוכות מציע פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בחיפה מבחר רחב של סרטים לכל הקהלים, מסרטים מסחריים בהקרנות בכורה, דרך סרטים ישראליים קצרים וארוכים, תיעודיים ועלילתיים, ועד סרטים "אמנותיים" במיוחד. גם בשנתו ה-25 דובק הפסטיבל בשילוב המוצלח, ומרבה שוב בסרטים ממזרח אירופה ומברה"מ לשעבר. בין אלה בולטים "המורדים הצעירים" הרוסי ו"רוקנ'רול תוצרת הונגריה" ההונגרי (כמובן), העוסקים שניהם בהשפעת התרבות המערבית – מוזיקה וקולנוע – על צעירים החיים תחת המשטר הקומוניסטי באמצע המאה ה-20.
בפסטיבל ישתתף גם "הערצה", סרטו הקודם של אטום אגויאן הקנדי-ארמני (שביקר בישראל בשנה שעברה), העוסק בצעיר המגלה קשר בין ההיסטוריה המשפחתית שלו לאירוע טרור חדשותי. "אנגלי בניו יורק" של ריצ'רד לקסטון מספר על שנותיו המאוחרות יותר של הסופר ואיש החברה הראוותני קוונטין קריספ (שעליו מספר שירו המפורסם של סטינג ששמו כשם הסרט), בגילומו של ג'ון הרט, שחוזר לגרסה מבוגרת של התפקיד שפרסם אותו כשחקן לפני יותר מ-30 שנה. "אכילס והצב" של טקשי קיטאנו הוא קומדיה מרירה העוסקת בעולם האמנות המודרני דרך חייו של אמן כושל.
בחיפה יוקרנו שני סרטים של סטיבן סודרברג – "המודיע!", סרט מתח קומי בכיכובו של מאט דיימון, וסרטו הקודם "חברה בתשלום", דרמה מהצד הניסיוני יותר של הבמאי האמריקאי הרבגוני. "9 " של שיין אקר, אנימציית מד"ב המבוססת על סרט קצר שהיה מועמד לאוסקר, מספרת על השורדים האחרונים בעולם פוסט-אפוקליפטי.
בפסטיבל יוצג בהקרנות מיוחדות "אנטי-כרייסט" השערורייתי של לארס פון טרייר, העוסק בהתמודדות הקשה שעוברים בני זוג אבלים (בגילומם של ווילם דפו ושרלוט גינסבורג, שזכתה בפרס השחקנית בפסטיבל קאן על תפקידה). הסרט, שהתפרסם עקב סצנות סקס ואלימות בוטות במיוחד, יוקרן תחת מסגרת חדשה ששמה "שנוי במחלוקת", שנועדה להקרנת סרטים המעלים ויכוח תרבותי ומוסרי נוקב.
בין אורחי הכבוד של הפסטיבל יהיה השחקן הוותיק אליוט גולד, שיעמוד בראש צוות השופטים של תחרות הקולנוע הישראלי העלילתי (שתכלול שישה סרטים באורך מלא, בהם "בנא" של ניב קליינר בהקרנת בכורה), יעביר סדנת אמן ויקבל אות הוקרה על פועלו הקולנועי. הגעתו תלווה במחווה לסרטים שבהם השתתף במהלך שנות השבעים, תקופה שנחשבת תור הזהב של הקולנוע האמריקאי ושבה נעשו רבות מהקלאסיקות של הקולנוע הזה. בין הסרטים שיוקרנו יהיו "מ.א.ש" ו"שלום לנצח" המופלאים של רוברט אלטמן, "בוב, קרול, טד ואליס" של פול מזורסקי ו"המגע" של אינגמר ברגמן. במסגרת הקולנוע הקלאסי של הפסטיבל תתקיים מחווה לבמאי הצרפתי אנרי-ז'ורז' קלוזו ויוקרן הסרט הגרמני "הקבינט של ד"ר קליגרי" בליווי מוזיקה חיה.

ולצערי, הסרט הזה, שעוסק בצפון אירלנד, היה אמור להיות גם בפסטיבל חיפה אך איננו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, אירועים, ביקורת, בקרוב, בריטי, די.וי.די, הופעה, הקרנה, חדשות, יפני, ישראלי, פורסם במקום אחר, פסטיבל, צילום, צרפתי, קולנוע, רימייק, תיעודי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על פסטיבלים עלינו 2009: חיפה

  1. עופר ליברגל הגיב:

    בהקבלה לחגיגות "50 שנה לגל החדש" בפסטיבל חיפה יש סרט חדש של נציג לגל החדש הצרפתי (ריבט), לגל החדש האיטלקי (בלוקיו) לגל החדש הפולני (ויידה) ונציג הקולנוע הגרמני החדש (הרצוג).

    ולסרטים שראיתי מן הפסטיבל:

    500 ימים עם סאמר –
    סרט שלמרות שעדיין לא גיבשתי דעה סופית לגביו, אין לי ספק שהוא מאוד מהנה במהלך הצפייה ומכיל כמה רגעים קולנועיים מקסימים. הבעיה היא שהוא מנסה להיות "מבריק" קצת יותר מדי. סיפור אהבה שטוען שהוא לא סיפור אהבה, מסופר בסדר לא כרונולוגי, עם מחוות/פרודיות על סרטי הגל החדש וברגמן והשפעה של רומהר גם על הקטעים שהם לא מחוות.

    לנצח –
    גרסת מוסוליני ל"ההחלפה". כמו בסרט של איסטווד, גם כאן יש רגעים דרמטיים חזקים, אבל הדבר המעניין הוא ההצגה הלא שגרתית של דמות היסטורית, שכלל שהסרט מתקדם נראית יותר ויותר מקטעי ארכיון. הסרט טוב, אפילו מעולה לפרקים אבל ארוך מדי ולא מצליח לשמור על רמת עניין אחידה.

    הזמן שנותר כרוניקה של נוכח נפקד –
    כמו סרטיו הקודמים של אליה סולימאן. למי שלא מכיר את סרטיו הקודמים – כמו גרסת ז'אק טאטי לסכסוך הישראלי פלסטינאי, עם מעט יותר רגש. למי שלא מכיר את טאטי – הרבה הומור ויזואלי מאוד מוקפד. סרט שגורם להרגיש רע על שאנחנו חיים באזור הזה, אבל גם להרגיש טוב כי המציאו את הקולנוע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s