לינקים לסופשבוע, לחגים שמחים ולשנה טובה

תחילה, מקבץ מצער נוסף של עזבו-את-עולמנו-במובן-הגשמי:

התסריטאי הוותיק טרוי קנדי מרטין, אבי סדרות המשטרה הבריטיות וכותב "הג'וב האיטלקי", "Kelly's Heroes" ומיני-סדרת המופת "בקצה החשכה", נפטר בגיל 77. ב"גארדיאן" נפרדים בקליפים.

ועוד: התסריטאי האירי פרנק דיזי, שעבד בעיקר בטלוויזיה הבריטית; השחקן ריי בארט, כאן בראיון על תפקידו המיתולוגי ב"דוקטור הו" המקורית; השחקן הנרי גיבסון, שמוכר בעיקר מקומדיות טלוויזיוניות ולאחרונה גם מ"בוסטון ליגל"; השף הטלוויזיוני קית' פלויד; המתופף הבריטי בובי גראהם, מוזיקאי סשנים מבוקש בשנות השישים; ומוזיקאית הפולק מרי טרברס, המוכרת בעיקר מהרכב הסיקסטיז פיטר, פול ומרי.

מהצלם ווילי רוניס נפרדים ב"ניו יורק טיימס", ומהמאייר ברני פוקס נפרדים באתר Drawn.

ב-Media Funhouse מקבצים הספדים משלהם, וגם מקדישים פוסט נפרד למשורר/סופר/מוזיקאי ג'ים קרול, שהלך לעולמו בגיל 60. ב"Slate" נפרדים מקרול באופן אישי.

וכמובן: השחקן והסמל פטריק סווייזי, שמת השבוע בגיל 57. עם כל הכבוד ליצירותיו הרומנטיות ב"ריקוד מושחת" וב"רוח רפאים", אני מעדיפה לזכור את הצד הקולי/פרוע/מגניב-לאללה שלו כפי שהתגלם במושלמותו ב"שומר הברים" וכמובן ב"נקודת פריצה". ב"טלגרף" נפרדים כהרגלם בתמונות. ה"אקזמינר" מעדכן על טקס אזכרה לשחקן בעיירה שבה התרחש אותו ריקוד באייטיז. ומגזין "אמפייר" מציג 30 סיבות מוצדקות במיוחד למה סווייזי היה בועט ישבנים מדופלם (נא להקדיש תשומת לב מיוחדת למספר 15).

ה"גארדיאן" מביא קטעים נוספים מספרה של גרייס מקסוול על השתקמותו של בעלה, המוזיקאי אדווין קולינס.

ב"אינדיפנדנט" מתכוננים לכנס חובבי להקת ה-Small Faces.

ב"טיימס" חוקרים את קייל איסטווד, מוזיקאי ג'אז והבן-של.

ב"טלגרף" משוחחים עם דיוויד גריי לרגל אלבומו החדש.

ב"גארדיאן" נתנו ללהקת ה-Cribs להשתלט על חלק מהאתר, ובאותה הזדמנות ביקשו מג'וני מאר, שמנגן בלהקה, לערוך מיקסטייפ.

העיתון גם מדווח שהמוזיקאי ג'יי פרר, בעל אחד הקולות האהובים עליי במוזיקה, יבצע אסופה שלישית משירי וודי גאתרי (את השתיים הקודמות הקליטו במשותף בילי בראג ולהקת ווילקו לפני כעשור).

ב"פייסט" נתנו ללהקת פרל ג'אם להשתלט על חלק מהאתר, וזה כולל ראיון, מאחורי הקלעים, קליפים וכו'.

"ניוזוויק" תוהים על השפעת הביטלס (ליתר דיוק הביטלמאניה) על ליברפול התיירותית.

רדיו NPR הנפלא גילה כמה פניני Fאנק איראניות משנות השבעים (ברצינות, יש שם דברים נהדרים).

והוא גם מספק לשמיעה חופשית הופעה מלאה של יו לה טנגו ששודרה אצלם השבוע בשידור חי. כשתפתחו את הנגן תוכלו למצוא שם עוד כמה הופעות ששודרו בזמן האחרון, למשל של M וורד ושל סונדרה לרקה.

אתר עונג שבת מונה חוקים מוצלחים להולכים להופעות. קראו והפנימו.

ב"גארדיאן" עצבניים על כך שהאמריקאים לא טרחו לקנות את "אבולוציה", סרט העוסק בחייו של צ'רלס דרווין שהוקרן בערב הראשון של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בטורונטו בשבוע שעבר. והנה גם המקומיים (ב-MSNBC, כמובן) עוסקים בסוגיה:

ב"טלגרף" מפרטים 25 עיבודים קולנועיים מוצלחים ליצירות ספרותיות.

וגם מראיינים את הבמאי ג'ו רייט לרגל "הסוליסט", סרטו החדש (והלא מוצלח במיוחד), שיוצא בבריטניה בשבוע הבא (בארץ הוא נגנז).

ב"אינדיפנדנט" שואלים כל מיני דברים את ג'ון סים לרגל חזרתו אל הבמה התיאטרונית.

hands off, he's mine

ב"גארדיאן" פוגשים את דני מקברייד לרגל השידור הבריטי של "Eastbound and Down", "על הפנים" בעברית.

וגם עוסקים בקשר בין "מד מן" לקולנוע ואפילו שמחים על שובה של "מופע הענתיקות בדרכים".

ב-We Can Rebuild Him נזכרים בערגה בקומדיה הבריטית "נייתן בארלי" (תקציר: קאסט מדהים וחיזוי העתיד הקרוב).

ב-Banned in Hollywood מציגים חמישה קליפים שבהם גארי ביוסי מתנהג בצורה גארי-ביוסית.

ב-Only the Cinema כותבים על הדוקומנטרי על הקולנוע של מאיה דרן.

אם אתם בלונדון בתקופה הקרובה, יש לכם הזדמנות יוצאת דופן לחזות בסרטיו של ורנר הרצוג.

ולסיום: היום הוא יום ה"דבר כמו פיראט" הבינלאומי. ועל כך נאמר:

אררררר

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, אירועים, אישי, אנקדוטה, בקרוב, בריטי, הספד, חדשות, טלוויזיה, ישראלי, לינקים, מוזיקה, נוסטלגיה, צילום, קולנוע, קליפ, ראיון, רימייק, תיעודי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על לינקים לסופשבוע, לחגים שמחים ולשנה טובה

  1. מיכאל הגיב:

    אחלה לינקים, תודה.
    גארי ביוסי, שתמיד מתנהג כמו גארי ביוסי, התנהג כמו גארי ביוסי גם בסרט של פטריק סוויזי שהזכרת – נקודת שבירה. זוכרת אותו שם?
    גם אני מעדיף את שומר הבארים ואת נקודת פריצה על הסרטים האחרים שלו.
    קצת מוזר שברשימת 25 היצירות של הטלגרף, הם כוללים את אפוקליפסה עכשיו כעיבוד מוצלח של לב המאפליה, לא? אין עוררין על גדולתן של שתי היצירות, אבל הנאמנות למקור היא יותר ברוח הדברים ובאווירה, ולא בפרטים (או בזמן הכרונולוגי לצורך העניין).

  2. סטיבי הגיב:

    זה תלוי בקריטריונים שעל פיהם אתה שופט. נראה לי שהם התכוונו יותר ל"הגרסה הקולנועית טובה אף היא", גם אם אינה עיבוד מדויק. לפחות במקרה הזה. כמו ברבות מהרשימות מהסוג הזה, הם לא בדיוק הבהירו איך בחרו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s