פקחו את העיניים (פוסט אסוציאציות)

השבוע יוצאים לאקרנים בישראל "ממזרים חסרי כבוד" של קוונטין טרנטינו ו"עג'מי" של ירון שני וסכנדר קובטי.

(וזו הזדמנות למחות על קוטן השתתפותו של כריסטוף ולץ בטריילר – הוא כוכב הסרט וללא ספק הדמות הטובה בו)

כנראה בשל הצפייה המקורבת-זמנית שלי בהם, חיפשתי אינטואיטיבית כל מיני אלמנטים משותפים. לא שיש הרבה – שני הסרטים עוסקים במידה כזו או אחרת במיעוטים; שניהם מחולקים לפרקים עלילתיים; שניהם עוסקים בעולמות שלא מרבים לראות על המסך ובסגנונות – שונים מאוד אמנם – שהם כאלה גם כן. איכשהו עלה לי חיבור ביניהם, באלמנטים ספציפיים, דווקא כ"רכבות לילה" של לארס פון טרייר.

"רכבות לילה", ששמו המקורי והחשוב הוא "אירופה", ו"ממזרים" הם פנטזיות על מלחמת העולם השנייה. בראשון אמריקאי מגיע לגרמניה ההרוסה ב-1945; בשני (כלומר באחד מקווי העלילה שבו) אמריקאים מגיעים לצרפת הכבושה ב-1944, כשהלחימה עדיין נמשכת (אם כי רובה כבר מאחוריהם). שניהם הם התמודדות של יוצריהם – ושל הדמויות שכתבו – עם המלחמה ההיא. "רכבות" הוא השלישי בטרילוגיה האירופית של פון טרייר, שבה הוא חוקר את טראומות העבר של היבשת. הפנטזיה שלו היא יותר סגנונית – שחור-לבן, הקרנות אחוריות והקרנות כפולות, נרטיב מקוטע והזוי ומסגרת הסרט (שאליה אגיע בהמשך), מאשר עלילתית – העלילה אינה דוקומנטרית, כמובן, אבל היא גם אינה היסטוריה אלטרנטיבית. הפנטזיה של טרנטינו, הבנויה כסרט פעולה בעל אלמנטים מערבוניים בולטים, מציגה סיפור שלא קרה בשפה קולנועית יותר מיינסטרימית וצבעונית (תרתי משמע) אך לאו דווקא קלילה. שני הסרטים, כמובן, פתוחים לדיונים מוסריים.

בשלושת הסרטים המדוברים יש קריין. ב"ממזרים חסרי כבוד" הוא סטנדרטי יחסית; ב"רכבות לילה" וב"עג'מי" הקריין לא רק מציג לצופים מידע ופונה אליהם ישירות אלא מערב אותם בעלילה. ב"עג'מי" זוהי דמותו של אחד הנערים. ב"רכבות" הדבר בולט אף יותר מכיוון שהקריין, בקולו של מקס פון סידוב, מאחד בין הדמות הראשית בסרט לצופה שיושב מול המסך. מעניין במיוחד שבשני הסרטים הוויס-אובר משתמש באלמנטים של הפנוט בפנייתו לקהל (השפעה ישירה?).

לפון טרייר היה קטע עם הפנוט. הוא עירב את העיסוק בכך בשלושת סרטיו הראשונים – אותה טרילוגיה. ב"רכבות לילה" זהו אלמנט המכניס את הצופה לסיפור (כפי שאפשר לראות בקטע הנ"ל, שהוא פתיחת הסרט), ומוציא אותו ממנו, אם אפשר לקרוא לזה כך:

ב"אלמנט הפשע" ובייחוד ב"מגפה" ההפנוט הוא מרכיב של ממש בעלילה ובמשמעויות הסרט מעבר להשפעה שיש לו על הדמויות. אצל קובטי ושני התהליך אף הוא פותח (בערך) את הסרט ומסיים אותו בהתרסה דומה, של "ככה אתם לא יוצאים מזה". זה נשאר איתכם.

ולסיום, האסוציאציה הקבועה:

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, אירועים, אנקדוטה, בקרוב, ישראלי, מוזיקה, עיצוב, צילום, קולנוע, קליפ. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על פקחו את העיניים (פוסט אסוציאציות)

  1. albumaday הגיב:

    לא השפעה ישירה, פלגיאט מביך בעיקר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s