זיכרון גברים (ביקורת מ"רייטינג")

סיגל וראד

הבמאי-תסריטאי-מפיק-גורו ג'אד אפטאו הוא השליט הבלתי מעורער של הצד הרגיש יותר של הקולנוע המיינסטרימי האמריקאי בשנים האחרונות. בעזרת חבורת יוצרים ושחקנים מוכשרים שנאספו סביבו כבר מסוף הניינטיז הוא הפיח חיים חדשים בז'אנר הקומדיה הרומנטית המרודד ויצר טרנד – במובן הטוב של המילה – של סרטים העוסקים ברצינות, גם אם בהומור, בחברות גברית בעידן המודרני. למרבה השמחה, השפעתו החיובית על הקולנוע ממשיכה להפגין עצמה.
את עלילת "אני אוהב אותך, אחי", שביים ג'ון המבורג, אפשר לתמצת בקלות ובנאמנות: פיטר (פול ראד) עומד להינשא ומגלה שאין לו חבר קרוב שיוכל לבקש ממנו להיות שושבינו. מיד הוא פוצח בחיפושים, ובמהרה הוא נתקל בסידני (ג'ייסון סיגל). השניים מתחברים, ויחסיהם ההולכים ומתקרבים מתחילים להעיב על יחסיו (המצוינים) של פיטר עם אשתו לעתיד, זואי (רשידה ג'ונס). לא תופתעו לשמוע שהסרט אינו מסתיים בטרגדיה קולוסאלית; העלילה הכללית אמנם צפויה, אך הדרך מענגת, מצחיקה ורבת אנקדוטות שובות. המבורג ביים בעבר פרקים בסדרת הקולג' "עצמאי בשטח" של אפטאו, וסרטו הנוכחי נכנס לטריטוריה הכה רלוונטית לעולמו של האחרון – חיפוש קשר חברי גברי, וליתר דיוק, בקושי במציאת כזה, לשני הצדדים. איפה בכלל פוגשים אנשים חדשים, מחוץ למסגרות המוכרות לעייפה? ואיך עוברים מההיכרות הראשונית לקרבה ולשיתוף הדדי באירועים היומיומיים הקטנים? זה לא סתם נשמע כמו חיפוש אחר בני זוג. "אני אוהב אותך, אחי" הוא קומדיה רומנטית אחרת – על בחור שכבר מצא את בת הזוג המושלמת שלו וכעת הוא מחפש חברים, חלק לא פחות חשוב בחיים. התסריט אולי נוטה לשטותניקיות אך מתעסק, ולא כל כך מתחת לפני השטח, בנושא רציני שמייצר הזדהות מיידית. האישיות של הדמויות – ושל השחקנים המעולים – והאבחנות המדויקות והשנונות שעולות בין ההתרחשויות מעלות את הסרט ממשעשע בלבד לאמיתי ונוגע.

סטיוארט ואייזנברג

הדרמה הקומית "אדוונצ'רלנד" בוים על ידי גרג מוטולה, שעלה לגדולה בסרטו מלפני שנתיים, "סופרבאד" המוצלח והמצליח. גם הוא עבד ב"עצמאי בשטח", ונראה שמאז הוא מעוניין ליצור יצירות שונות משמעותית זו מזו, כך שאולי ביקורו בממלכת אפטאו הוא שלב מעבר קצר בהתקדמותו כיוצר. בימים אלה הוא כבר מסיים את סרטו הבא, קומדיית המסע-עם-חייזר "פול", בכיכובם ולפי תסריטם של ניק פרוסט וסיימון פג ("מת על המתים", "שוטרים לוהטים"). "אדוונצ'רלנד", שכבר נחשב "הקודם של מוטולה", עבר קצת מתחת לרדאר של צופי הקולנוע, וחבל. בעוד ב"סופרבאד" הוא עסק בתיכוניסטים ונעזר רבות בתחום בדיחות ההפרשות, ב"אדוונצ'רלנד" הוא עובר ביותר עדינות ורגישות לעולמם של סטודנטים ברגעיהם האחרונים של קרבה לבית, לפני היציאה לעולם הגדול, הרחוק והמסובך. התסריט החצי-אוטוביוגרפי של מוטולה עצמו ממוקם ב-1987 ומספר על ג'יימס ברנן (ג'סי אייזנברג המצוין מ"חיים בין השורות"), שרגע לפני שהוא יוצא לטיול עם חבריו באירופה הוא מגלה שמצבם הכלכלי של הוריו הורע לפתע, והוא נאלץ כתחליף למצוא עבודת קיץ במקום היחיד שמוכן לקבל אותו – פארק השעשועים אדוונצ'רלנד, "ארץ ההרפתקאות". הוא מתאהב באם היפה-אך-מתוסבכת (קריסטן סטיוארט), מתחבר עם ג'ואל החנון (מרטין סטאר, עדיין זכור מ"פריקים וגיקים" שבה אפטאו כתב וביים), מסתבך עם ליסה המפתה (מרגריטה לבייבה), מנסה ללמוד ממייק המגניב (ריאן ריינולדס) ומנסה לתמרן בין כל הצדדים של חייו. פארק השעשועים משמש רקע בלבד; למרות שמו, הרפתקאות פנטסטיות לא מתרחשות שם. עבור צוות העובדים הוא משעמם ומתסכל, המקום האחרון שאפשר לכייף בו. בשטחו קורים דברים קטנים, ריאליסטיים בהגשתם ובהווייתם, שנאספים לקלישאה הכל כך נכונה "החיים הם ההרפתקה האמיתית". מוטולה אף מודע לסטריאוטיפיות של הדמויות המאכלסות את עולמו של גיבורו ולכן אינו מתעכב על תיאורן – הוא יודע שהקהל מזהה אותן ובוחר בחוכמה לדלג על ההסברים השטחיים היישר אל הרגשות, ההתנהגות והחלומות שבפנים, ולצאת עם צופיו למסע נוסטלגי מתוק-מריר אל נעוריהם (או לפחות אל סרטי הנעורים השוכנים בלבם), על המעשים הרגעיים המטופשים, האהבות והאכזבות. זהו סיפור התבגרות, לא רק סיפור התאהבות, וככזה הוא כולל גם תובנות על אמת מול העמדת פנים, על צרכים אמיתיים ופיקטיביים ועל העובדה, הקשה לעתים לעיכול, שהעניינים לא תמיד מסתדרים כפי שתכננת אבל זה לא אומר שהכל הולך להתמוטט. אלה פשוט החיים.

"אני אוהב אותך, אחי" ("I Love You, Man"), ארה"ב 2009, 100 דקות

"אדוונצ'רלנד" ("Adventureland"), ארה"ב 2009, 105 דקות

ארבעה כוכבים

לא על מסך זה
ואיך אפשר בלי מילה על ההחלטה התמוהה למדי שלא להפיץ את שני הסרטים המקסימים האלה בישראל, למרות הביקורות המצוינות שלהן זכו בחו"ל, למרות שיש אהדה רבה בארץ ל"סרטי אפטאו" ולמרות שאפשר לשווק אותם בקלות יחסית בעזרת המופיעים בהם (סטיוארט, למשל, הופיעה כמובן ב"דמדומים"; סיגל כתב את ב"קח את זה כמו גבר" וכיכב בו, סרט שהצליח לא רע בארץ). "אנשים מצחיקים", סרטו החדש של אפטאו כבמאי בכיכובם של אדם סנדלר וסת' רוגן, זכה לביקורות פושרות בארה"ב ונחשב כישלון קופתי (מה שגרם לכמה קריאות לא מוצדקות בסגנון "תם עידן אפטאו"), אך הוא בכל זאת מתוכנן – לפחות בינתיים – לצאת לאקרנים בהמשך החודש. מאחר שכן מדובר בסרט מעניין שייתכן שימצא כאן קהל, נקווה שגורלו לא יהיה כגורל סרט כושל אחר, "פרה-היסטרי" של הרולד ראמיס בכיכובם של מייקל סרה וג'ק בלאק, שנגנז ממש ברגע האחרון.

סטאר ואייזנברג

סאונד בוקס
בשני הסרטים ממלאת המוזיקה תפקיד חשוב, לא רק כרקע אלא בעלילה עצמה. ב"אדוונצ'רלנד", מעבר לפסקול הנפלא של השירים העוסקים באהבה, הדמויות מאזינות למוזיקה, מתלוננות, בקטע שחוזר על עצמו בסרט, על הלהיט הנטחן בכריזת הלונה-פארק, וכמובן גם עוסקות בהכנת מיקסטייפים, אותה פעולה רומנטית ותיקה שכמעט נכחדה עם המעבר לאייפודים אך זוכה לאחרונה לעדנה מחודשת באינטרנט, וגם בסרטים מלאי נוסטלגיה. ב"אני אוהב אותך, אחי" הפסקול מגוון יותר ובולט פחות, אך מוזיקה משמשת קטליזטור עלילתי לקשר בין פיטר וסידני. פיטר ניגן בעברו הרחוק אך זנח את התחביב שכה נהנה ממנו; הפגישה עם סידני מציתה מחדש את הפן הנלהב והמתלהב של פיטר, בייחוד בהקשר לאהבתם המשותפת והלא מתנצלת ללהקת הרוק הקנדית המיתולוגית ראש, שידועה (לשמצה?) בכך שאלה שנתקלו ביצירותיה מתחלקים לשתי קבוצות: מעריצים פנאטיים ומתעבים נחרצים. הלהקה, כמובן, מככבת בפסקול הסרט בשלל אופנים.

וכבונוס לקוראי הבלוג, הנה השיר היחיד של ראש החביב עליי מאוד – לא כי יש לי משהו נגדם, אלא כי זה השיר היחיד שלהם שאני מכירה מספיק כדי לחוות עליו דעה כה ספציפית. אולי אחזור אליו אם אי פעם אוציא לפועל את הפוסט המתוכנן על חוויותיי המוזיקליות בשנים 1993-1994. ובאותו זמן, כשהכרתי את השיר, הוא כמובן התחבר אצלי (ועדיין) לחיבתי הידועה (הנמשכת כמובן עד ימינו אנו) ל-immortals למיניהם.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אנקדוטה, ביקורת, טלוויזיה, ישראלי, מוזיקה, נוסטלגיה, עיצוב, עצבים, פורסם במקום אחר, צילום, קולנוע, קליפ. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s