מעשה ב-5,000 בלונים (ביקורת מ"רייטינג")

נתחיל בסוף: "למעלה" הוא אחד הסרטים הטובים של השנה. היצירה החדשה מאולפני פיקסאר עוסקת בהגשמת חלום, חלומו של קארל פרדריקסון בן ה-78 – שהיה משותף לו ולאשתו המנוחה – לבנות את ביתו בדרום אמריקה, על ראש הר שמתחתיו מפל יפהפה. בעקבות רצף אירועים פתאומי ניצת החלום מחדש במוחו של קארל והוא מחליט להעיף את ביתו המעוצב לאותו ראש הר בעזרת אלפי בלונים צבעוניים. מעט אחרי ההמראה המרהיבה הוא מגלה לתדהמתו שהצטרף אליו ראסל, בן 8 סקרן ועקשן שחסר לו רק תג "עזרה לקשיש" כדי לקבל דרגה בכירה במועדון החוקרים הצעירים שאליו הוא משתייך. בלית ברירה השניים יוצאים יחדיו להרפתקה מופלאה, שבה הם פוגשים בדרכם חברים חדשים (ציפור ענקית חובבת שוקולד וכלב מדבר נלהב), אויבים ותיקים ומכשולים מסובכים. התקציר הזה אולי נשמע קצת בנאלי (חוץ מהקטע עם הבלונים), אך יצירת המופת הזאת חומקת מכל קלישאתיות בעזרת מלאכת המחשבת שהושקעה בעשייתה. והאחראים על ההשקעה המוצלחת הזאת הם פיט דוקטר ("וול-E", "מפלצות בע"מ" ) ובוב פיטרסון ("רטטוי"), שנעזרו גם בתומס מקארתי, שחקן-במאי-תסריטאי שמוכר בעיקר מסרטו המקסים ורב הרגישות "אנשי התחנה".
האמת היא שאין לי תובנות מיוחדות לקהל הקוראים בנוגע לסרט הזה. נראה לי שניסיון להציע ניתוח מעמיק שלו יביא לכתיבת פסקאות שיסתכמו בקלישאות בסגנון "אין דבר העומד בפני הרצון", "כל בלון סופו להתפוצץ", "והדרת פני זקן" ו"לכלבים יש קטע עם סנאים". יש בסרט שילוב מעורר השתאות של אנימציה מעולה, לא צעקנית, מושקעת לפרטי פרטים וצבעונית להפליא, רפרנסים מהנים להמוני סרטים, מרודראנר ל"הקוסם מארץ עוץ" ולסרטי אינדיאנה ג'ונס, ושלל בדיחות ויזואליות וואן-ליינרים מבריקים, שמפגינים את התייחסות היוצרים הן לצופים המבוגרים והן לאלה הצעירים. העיסוק בנאמנות, במהות הקשרים האנושיים ובנחישות להשיג את המטרה שלשמה יצאת למסעך מלכתחילה שזור במעבר נדיר במוצלחותו בין ז'אנרים, והתוצאה היא סרט רומנטי, מותח, מצחיק מאוד ומרגש במיוחד.
הסיפור אמנם פנטסטי כביכול, אך הסרט מעוגן במציאות היומיומית – הדמויות בו, למרות העיצוב הסרט-מצויר העגלגל שלהן, הן מורכבות ואנושיות; החיים בו הם חיים אמיתיים, על העצב והשמחה שבהם, הזיכרונות והחוויות. אולי דווקא בזכות זה הוא מרומם הן את דמויותיו והן את הצופים לגבהים קולנועיים ורגשיים. אין שום דבר חורק ב"למעלה", חוץ מהקורות שמהן בנוי ביתו המעופף של קארל (טוב, וגם כמה מעצמותיו). ואין לי אלא לחזור על אותה שורה תחתונה: לכו לצפות בסרט הנפלא הזה.
"למעלה" ("Up"), ארה"ב 2009, 93 דקות

bullet_balloon_blue.gif bullet_balloon_green.gif bullet_balloon_pink.gif bullet_balloon_red.gif bullet_balloon_orange.gif

(בוקסה שכן נכנסה לפרינט) העיקר התרגיל – עוד סרטים על זקנים:

"גראן טורינו" (2008): סרטו האחרון של קלינט איסטווד מציג את השחקן-במאי במלוא הדרו הרוטן בעוד הוא מסתגל לעולם החדש שנוצר סביבו ונפרד מהישן.
"להעיר את נד" (1998): הקומדיה האירית הידועה שבה כפר שלם נרתם לעזרת שניים מתושביו הוותיקים המעוניינים לקבל את כספי הזכייה בלוטו של חברם שנפטר.
"זקנים חסרי מנוח" (1993): ג'ק למון הקשיש מול וולטר מתאו הקשיש (שהיה השראה לדמותו של קארל ב"למעלה" ) במאבק שמי זוכר כבר למה התחיל, המקבל משנה חשיבות לאחר שהשניים מתחילים להילחם גם על לבה של השכנה החדשה.
"ארץ קשוחה" (2007): סרטם זוכה הפרסים של האחים כהן, שנקרא במקור "לא ארץ לזקנים", עוסק בין השאר בחוסר היכולת של הדור הוותיק למצוא מקום בעולם המשתנה, שזרק מכל המדרגות את המסורות והמנהגים של פעם.
"רוקי בלבואה" (2006): סילבסטר סטאלון חוזר לדמות שפרסמה אותו, רק שכעת היא קשישה מכדי להילחם ועליו להעביר את השרביט לדור הבא. מה שהוא לא עושה ב"ג'ון רמבו" שנתיים מאוחר יותר.

ותוספת (באדיבות מיכלי): בימים אלה מוקרן בסינמטקים וכדומה הסרט "צעירים לנצח", על מקהלת קשישים המבצעת עיבודים לשירי רוק מוכרים; הסרט שודר בעבר בערוץ 8 תחת השם "רוק בבית האבות" וישודר שם שוב ביום שני הקרוב.

(בונוס בוקסה שלא נכנסה לפרינט) ולהבדיל:

סרט שונה לחלוטין שבו מככבים נער וכלב מדבר הוא "A Boy and His Dog" של אל.קיו ג'ונס מ-1975, פנטזיה סאטירית למבוגרים שבה דון ג'ונסון, עשור לפני "מיאמי וייס" הלהיטית, מגלם צעיר המנסה לשרוד בעולם פוסט-אפוקליפטי בעזרת חברו היחיד, כלב שמדבר באמצעות כוחות טלפתיים.

בונוס למתקדמים

ב-Slashfilm אספו את כל "ביצי הפסחא" שפיקסאר אוהבים להכניס לסרטים שלהם – רפרנסים לסרטים אחרים של האולפנים ומוטיבים חוזרים לחדי העין. וב-Overthinking It מציגים ראייה אפלה יותר של העלילה. מובן ששני הלינקים מכילים ספוילרים כבדים ל"למעלה", אבל גם ברור שאתם תכף הולכים לצפות בו, אז לא תצטרכו לחכות יותר מדי.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, אנימציה, ביקורת, חדשות, חיות, עיצוב, פורסם במקום אחר, קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על מעשה ב-5,000 בלונים (ביקורת מ"רייטינג")

  1. עופר ליברגל הגיב:

    פיקסאר אף פעם לא מזלזלים בקהל שלהם ובגלל זה הסרטים שלהם כל כך טובים. זהו הסרט השני ברציפות שכולל קטע ארוך נטול דיאלוגים (וכמו בוול-אי, מדובר בחלק שגם בנפרד מן הסרט הוא יצירת מופת). בנוסף, הם לא מעבירים את המסרים שלהם בצורה ברורה מדי ונותנים לקהל להבין את המסרים של הסרט וגם חלק מן התפתחות העלילה לבד. הרבה סרטים למבוגרים לא עושים את זה ופיקסאר מבינים שגם ילדים מסוגלים ואוהבים לחשוב. בנוסף, עבור פיקסאר אין נושאים אפלים מדי לילדים והדבר קיים גם בסרט הזה – מוות של דמות מרכזית בדקות הראשונות של הסרט ועוד אחרי הזקנות וחולי. קארל ואלי לא מצליחים להביא ילדים לעולם מסיבה רפואית וראסל הוא בן להורים גרושים אשר אינו זוכה לראות את אביו (והאבא לא מופיע באורח פלא בסוף הסרט). רוב סרטי הילדים מעדיפים לחסוך מן הקהל שלהם את הנושאים האלו, כי הרי ילדים לא נתקלים בהם בחיים האמיתיים.
    ואחד מן המסרים היותר המורכבים ומעניינים בסרט הוא שאומנם אין דבר העומד בפני כוח הרצון, אבל בכלל לא בטוח שזה שווה את המאמץ. גיבור הילדות של קארל מתגלה כנוול תעב בצע שלא איכפת לו מן הטבע אותו הוא אמור לחקור, אלא רק מתהילה אישית. קארל עושה מאמץ כביר להגשים חלום ילדות של אשתו, כאשר הוא אינו מבין שהוא גרם לה לאושר הרבה יותר גדול רק על ידי שהיה שם לצידה. הוא עושה מאמצים רבים לשמור על ביתו, רק כדי להומר בסוף שזה בסך הכל בית ולוותר בדרך על כל רכושו כדי להציל חברים אשר הוא כלל לא רצה (והוא הביע בקול רצון זה). הוא נוסע לארצות רחוקות רק כדי להבין שמוטב להשאיר אותם פראיות ולחזור לחיים המוכרים. ההרפתקה הגדולה בסרט היא לא הטיול לדרום אמריקה, אלא החיים לצד אלי בהתחלה והתפקוד כאב/סב חלופי לראסל בסיום. החיים הנורמליים הם בסרט הם לא פשוטים כלל, אבל הם גם מביאים בדרכם לאושר שאף מסע גדול מן החיים לא יביא. יש בעולם פלאות שלא יאמנו, אבל ניתן למצוא גם עושר רב במבט לעננים. וביציאה מן הסרט נזכרתי בבית משיר שבוב דילן, שמסכם חלק מן המסרים שקלטתי מן הסרט: Well, the moral of the story,
    The moral of this song,
    Is simply that one should never be
    Where one does not belong.
    So when you see your neighbor carryin' somethin',
    Help him with his load,
    And don't go mistaking Paradise
    For that home across the road.

    ויש בסרט גם יותר מזה. הסרטים של פיקסאר מתייחסים לילדים כמו למבוגרים וגורמים למבוגרים להרגיש כמו ילדים.

  2. רני הגיב:

    כל מה שאמרת על "למעלה" ויותר: זהו אחד הסרטים הטובים ביותר של השנה, סרט שמטפל בנושאים שסרטי נוער אחרים לא מתקרבים אליהם אפילו עם מקל באורך של קילומטר. וחוץ מזה: קווין, איזו דמות נהדרת, איזו סצינה נפלאה כשהוא מופיע לראשונה. תענוג!

    וחוץ מזה, שאפו על "נער וכלבו" – חשבתי שאני היחיד שמכיר ואוהב את הסרט הזה (עפ"י סיפור מאת הארלן אליסון). טוב לדעת שיש עוד שחושבים כמוני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s