פתאום יש מה לראות בקולנוע, הסיקוול

האמנם זאת רק הפעם השנייה שבה עולה בי המשפט הזה ומובא לבלוג? אירוע באמת נדיר, כנראה, אבל אכן כך הוא המצב. אז הנה מקבץ מחשבות סרטיות.

נראה לי שאתם יודעים מה זה

קודם כל, כדי להוציא את זה מוקדם, נפתח בזה שלא שייך לקבוצת ההמלצות שהובילה לפוסט – "שליחות קטלנית: התעוררות", או בלעז "Terminator Salvation" (נו טוב). היססתי ביני לבין עצמי אם להשתמש במילה שתכף תגיע כאן, וכרגיל במקרים שבהם אני מהססת כך הגעתי למסקנה שאם באמת הייתי במצב מהסס כבר הייתי נוטשת את הדיון. ובכן, כן – זה סרט די מחורבן. נתעלם לרגע מהמשחקים עם הזמן (כי זה דווקא חביב לדעתי ולדעת מחשבותיי הפילוסופיות – ותודה לעופר על התזכורת של זה) – הסרט הזה זוכה לתסריט גרוע (ועוד לינק רלוונטי לאותו אתר) שיש בו הכי הרבה קלישאות דיאלוג מאז… מי זוכר, עיצוב רע, צילום די רע, עריכה די רעה, מעט מדי אקשן טוב ומוזיקה מינורית-לשם-שינוי (תודה לדני אלפמן) שמצליחה רק בקושי להוריד מעט את השמאלץ. אני אמנם ידועה כמתקשה לכבות את המוח בסרטי אקשן מסוג מסוים שדורש את זה (אני לא בטוחה מה כולל הסוג הזה, מאחר שאני נהנית מבי-מוביז מטופשים למדי ומסרטי מכות, למשל), אבל בסרט הזה באמת שאין כמעט כלום (טוב, אנטון ילצ'ין חמוד, אם כי לא ברור לי למה צריך להגיד "קייל ריס" כל כך הרבה פעמים במהלך הסרט. האם זה חלק מניסוי חברתי שבו צורבים לנו את השם הזה במוח?).

ולעניינים טובים יותר –

אם כבר הזכרתי את אנטון

"סטאר טרק" יצא לפני איזה חודש, אז רוב המתעניינים בטח כבר צפו בו, אבל אם כבר אז כבר, והנני ממליצה (שוב) על הריבוט/פריקוול של ג'יי.ג'יי אברמס (המלצה על אברמס בבלוגי? יום הדין!). העלילה שלו בעייתית מאוד בלשון המעטה, אבל אם אתם מסוגלים לכך שזה לא יפריע, צפוי לכם סרט מהנה ומרובה אקשן חלל משובח, וכמובן מלא רפרנסים לסדרות ולסרטים הקודמים של "מסע בין כוכבים" (בייחוד ל"זעמו של קאן" – או חאן, כפי שקראו לו פעם – הקלאסי).

"קחי אותי לגיהינום" מסמן את שובו של סם ריימי לז'אנר הסרטים שעשה פעם (ויש שיגידו שהוא המציא) – סרטי אימה מעדיפי הגעלות ומרובי הומור. חששתי לצפות בו כי אני לא חובבת סרטי אימה ודאגתי שלא יהיה בסרט מספיק הומור כדי שאהנה. התבדיתי. הסרט כמעט לא הפחיד אותי, אם כי שמעתי אנשים שדעתם שונה בנושא הזה (אבל אני מאלה שיותר מפחיד אותם דברים כמו "הנבואה", בהמשך), אבל הוא בהחלט היה מצחיק (וכצפוי נוטה למגעיל) וכיפי. ויש לו סוף שהוא צפוי אם חושבים על זה בצורה מסודרת, אבל הוא מגיע בפתאומיות שמותירה את הצופה חסר נשימה (במובן הטוב). כמובן חובה לאוהבי "מוות אכזרי" (לפחות השניים הראשונים…).

(הערת אגב: יש פה טריילרים, אבל ככלל עדיף להגיע לסרטים האלה בלי להיחשף ליותר מדי פרטים מראש. וכן, אני מודעת לכך שאני כותבת כאן באופן נעדר פרטי עלילה על הסופים של הסרטים, אבל היי, אם רציתם באמת לא לדעת כלום לפני שאתם צופים בסרט, הייתם מדלגים על הפוסט הזה. זמנית, כמובן)

"הנבואה" של אלכס פרויאס הוא סרט מצוין. הוא לא מושלם, הוא סרט מד"ב (בערך) מותח, מפחיד, מצולם לעילא, וגם – מתחיל כמו משהו אחד, מתפתח למשהו אחר ומסתיים כמשהו עוד יותר אחר. מה שחשוב בו זה ללכת איתו ועם מה שהוא מציע, וזה לא משנה מה ובמה אתם מאמינים "בחיים האמיתיים" בהקשר לדטרמיניזם, גורל ומקריות. התסריט, שעובד על ידי ריין דגלאס פירסון על פי ספרו, מציע תיאוריה משלו. הוא מעלה הרבה נושאים, אולי יותר מדי, במהלך רוב הסרט. במערכה האחרונה מבינים שהוא מתקדם לקראת פואנטה מסוימת. ואז מגיע רגע (ארוך) של "נו, מה זה אמור להביע?", שאמנם עשוי היטב, אבל מקווים שזה לא היה כל המטרה. ואז מגלים מה זה אמור להביע, ופשוט יוצאים עם "וואו!" מהסרט. הסוף המעולה, שמתרחק פחות או יותר מכל הרעיונות שהוא מציע בחלקו הראשון, די מדהים, בייחוד מאחר שהסופר/תסריטאי של הסרט הוא קתולי אדוק. ואדגיש שדעתי על הסרט לא נקבעה רק בעקבות הסוף הזה. מעניין אותי מה יקרה עם הסרט הזה – האם הוא יישכח או שייהפך לקאלט כמו סרטים אחרים של פרויאס ("עיר אפלה" עולה מיד לראש. ולבושתי סרטו הראשון "Spirits of the Air, Gremlins of the Clouds" מחכה אצלי לצפייה כבר חודשים ארוכים). סביר שלא ייזכר כאחד הבולטים של השנה. ויש בהחלט על מה לדון בסרט הזה מבחינה פילוסופית (למרות שהוא כביכול מציע תשובה נחרצת לחלק מהשאלות שהוא מעלה), כולל כמובן המחשבות שעולות משמו המקורי של הסרט, "Knowing", שאפשר לתרגם גם כ"כשיודעים" (או: מה עושים עם הידיעה).

"האחים בלום", כלומר "הנוכלים בלום" בעברית, הוא סרטו השני של ריאן ג'ונסון, שזכה לשבחים אינספור על בכורתו "בריק", שלמען האמת לא התלהבתי ממנו יותר מדי. איזה סרט מלבב! זה סרט הרפתקאות, סרט רומנטי, סרט על חברות ואהבה, וגם, ואולי בעיקר, סרט על סיפורים, אלה המספרים אותם – ואלה שלהם מספרים אותם. או במילים אחרות: אפשר לראות בו, כמו שאני אוהבת לעשות, סרט על קולנוע. אולי על תסריטאים, אבל לא באמת צריך לדקדק. אדריאן ברודי, מארק ראפלו ורייצ'ל וייס מקסימים להפליא (גם רינקו קיקוצ'י, אבל התפקיד שלה קטן משמעותית). ויש הופעות אורח משמחות, תסריט חכם, צילום מעולה, הומור למכביר, הערכה לאינטליגנציה של הצופים והרבה לב. והסוף שלו צפוי (מתוך התנהלות הסרט, זאת אומרת), אבל לחלוטין לא הורס את חדוות הצפייה. אכן, חדווה.

זה כמה קסם שיש לנו

ואם להמשיך את פרץ האופטימיות, בקרוב יחסית יוצאים כאן "קורליין" ו"למעלה", שזוכים לביקורות משבחות לרוב והם מסוג הסרטים שיש סיכוי גבוה שאוהב. וגם "רדיו רוק" אמור לצאת (נראה אם זה באמת יקרה), הוא דווקא לא זכה לביקורות טובות במיוחד אבל בטח אהנה לפחות מהשחקנים ומהמוזיקה. ועוד חודש ייפתח פסטיבל ירושלים – אני לא יודעת אם ייצא לי להגיע אליו השנה, אבל בוודאי יהיה שם מה לראות, כמו תמיד.

(אה, וזה פוסט ה-200 בבלוג, אז מזל טוב לי)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, אירועים, אנימציה, אנקדוטה, ביקורת, בקרוב, חיות, נוסטלגיה, צילום, קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על פתאום יש מה לראות בקולנוע, הסיקוול

  1. רני הגיב:

    הטעם שלנו כנראה די דומה. אני אומנם חשבתי ש"שליחות קטלנית: התעוררות" קצת יותר טוב, אבל רק קצת. ועל "הנוכלים בלום" יש לי רק מילים טובות. למעשה, כרגע הוא נחשב אצלי כסרט הטוב ביותר שראיתי בשנת 2009 עד כה. כבר מזמן לא יצאתי מסרט עם כזה חיוך רחב מרוח על כל הפרצוף.

    ובערבות הביקורות הלא רעות עד טובות שאני שומע פה ושם על "הנבואה" אני תוהה לפעמים אם יש משהו שכולם שמו לב אליו חוץ ממני. כי עבורי הסרט הזה היה לא פחות מסבל אחד גדול. שבאלוני, צפוי מראש, דמויות
    קרטון, וניקולס קייג' אחד שהתואר שחקן גדול עליו בכמה מספרים. הסוף היה מעצבן במיוחד, וכל קשר בין הסרט לפילוסופיה כלשהי נראה לי מקרי לחלוטין. את מה ש"המטריקס" (הראשון) עשה בהצטיינות, "הנבואה" לא עושה בכלל.

    ו"סטאר טרק" היה תענוג.

  2. עופר ליברגל הגיב:

    "הנוכלים בלום" הוא סרט כל כך נפלא שכמעט קפצתי משמחה בתוך הקולנוע במהלך הצפייה. למרות זאת, נדמה לי שרוב הקהל ירתע מן הסרט הזה, בגלל שעל פניו יש בו משהו מאוד לא ריאליסטי שעולל להיראות לחלק מן הצופים קר רגשית (אני אומר סגלל שהרבה מאוד אנשים לא אוהבים את הסרטים של ווס אנדרסון) אם כי בלבו מדובר בסרט שעוסק ברגשות בצורנ טהורה, דווקא משום שהוא ממקום בעולם בדיוני וסינתטי במובהק. התחושה של הבדיון הכרחית לסרט שכן הדמות שכותבות אותו, שהיא גם דמות די ראשית בו, מאמינה בלכתוב את החיים כמו סיפור גדול וכל הדמויות ראשיות בקיאות בתרבות המערבית בצורה טוטאלית שהייתה אומרה לגרום להם לשים לב לשמות הסימבוליים שלהם. אבל המתח בין הרצון לחיות חיים בתוך ספרות גדולה, או בתוך בדיה בכלל, לבין החיים האמיתיים מעניק לסרט מימד רגשי. בנוסף, הזדהתי מאוד עם הדמות שלא טובה בלדבר עם האנשים ואם הדמות המאוד ביישנית ומהוססת של בלום. וחוץ מזה, מפוצצים שם דברים. הייתה לי תחושה כאילו הסרט הזה נוצר במיוחד בשבילי.

    והדבר המעצבן: אין לי מושג איך ראיתי סרטים בירולשים בצורה כמעט בלעדית לאורך שנים. אם כי יכול להיות שזה בכל בית קולנוע שיש בו הפסקה. יוצאים להפסקה באמצע משפט (למעשה באמצע מילה)של בלום וחוזרים באמצע משפט של פנלופי. לצפייה הבאה ביס פלאנט.

  3. פרנק הגיב:

    מסכים עם ההמלצה על סטאר טרק, שמעתי דברים דומים על טרמינייטור. ולגבי כל השאר: אני שמח שאנחנו בתקופה טובה שכזו ומופתע קצת מזה שסרט של ריימי (שהוא לא ספיידי) מציג בקולנוע (זה לא אירוע נדיר?). אני מקווה לתפוס אותו כבר השבוע.

  4. פרנק הגיב:

    ומזל טוב על ה-200! 🙂

  5. סטיבי הגיב:

    רני – אתה לא לבד בחוסר חיבתך לסרט, כך חשבו גם מבקרים רבים (לפחות בחו"ל, איי.או סקוט הידוע אפילו שנא אותו אם איני טועה). אני חושבת שהסרט מעלה כל מיני סוגיות פילוסופיות ושחלקו האחרון מעלה תיאוריה מעניינת. כנראה פשוט לא התחברת, כרבים אחרים.

    עופר – שמחה לשמוע שלא התאכזבת 🙂 אני תוהה אם גם שמה האמיתי (?) של בנג-בנג (שהוא דווקא סיני למרות שהיא יפנית) מכיל איזו משמעות. ומעבר לכך, ממתי אנשים שמים לב לדברים שקשורים אליהם-עצמם? אם כי דווקא בנושא השמות זה לא כל כך מפתיע שהם לא שמו לב, נראה לי שאנשים לא נוטים לחפש קשר בין השם שלהם לאלה של האנשים שהם פוגשים… ולגבי ההפסקות – אין לי אלא להזדהות.

    פרנק – אכן, ותודה 🙂

  6. דורון הגיב:

    אני דווקא אהבתי את שליחות 4, זה לא אומר שזה סרט טוב (והוא באמת לא טוב במיוחד), אבל אהבתי אותו. אני חושב שהסיקוונס הראשון של הקרב בעתיד פשוט החזיק אותי לאורך כל הסרט (עד הקטע בו Skynet פירטו את תוכניתם, זה כבר היה מוגזם גם בשבילי). מהעלילה והתסריט התעלמתי לחלוטין, זה פשוט לא עניין אותי…

  7. אסף רזון הגיב:

    תודה על ההמלצות! עכשיו אני שוקל לראות את "הנבואה" ואת "בלום".

    וכן, סטארטרק היה נהדר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s