השם אדגר רייט אמור להיות מוכר לקוראי הבלוג הקבועים, ובכלל למי שעוקב אחרי חדשות קולנוע, שכן הוא מצלם בימים אלה את העיבוד ל"סקוט פילגרים נגד העולם" (כפי שאפשר לקרוא, ליתר דיוק לראות, בבלוגו מדי יום). הוא גם כתב, עם ג'ו קורניש וסטיבן מופאט, את התסריט ל"טינטין", שכבר הסתיימו צילומיו. קודם לכן הוא כתב וביים את סרטי המופת הפארודיים-אך-סרטי-ז'אנר "מת על המתים" ו"שוטרים לוהטים", הראשון סרט זומבים והשני סרט אקשן/משטרה, שניהם בכיכובם של סיימון פג וניק פרוסט. שני אלה הם צפיית חובה (התכוונתי לסרטים, אבל אפשר להגיד את זה גם על פג ופרוסט), ומאחר שהם מוכרים למדי (ומבטאים בצורה מושלמת את חיבתו הידועה לסרטי אקשן, זומבים וקומדיה), לא זה ענייננו.
ב-1995, בהיותו בן כ-20, שחרר רייט לעולם את "A Fistful of Fingers", פארודיה מעולה (אם כי בוסרית קמעה) על מערבוני ספגטי. הסרט מספר על עלילות איש ללא שם שיוצא לחפש אחר הפושע המרושע ביותר במערב (אנגליה). את התפקיד הראשי בסרט מגלם גראהם לואו, שאפשר לתפוס גם בתפקיד "הפסל החי" ב"שוטרים לוהטים". הסרט משלב כמה הברקות "איך לא חשבו על זה קודם!", ניפוץ סטריאוטיפים וסתם הומור מופרע (שמושפע בוודאי גם ממונטי פייתון וכדומה). הרבה. וכמובן גם הרבה אהבה למושאי המחווה ולקולנוע בכלל – כאמור, סימן ההיכר של הקולנוע של רייט, ואחת הסיבות המרכזיות לכך שסרטיו מצליחים אצל הקהל והופכים בו בזמן לסרטי קאלט בעלי מעריצים פנאטיים.
שנה לאחר מכן, והוא עדיין עולל בן 22, ביים רייט את הסדרה הקומית המשוגעת (תרתי משמע) "Asylum", ששינתה את פני הטלוויזיה. לא כל כך בפני עצמה, אלא בשל המשתתפים בה. היא הפגישה את סיימון פג וג'סיקה היינס (ראו בהמשך) ונתנה צ'אנס טלוויזיוני גם לג'וליאן באראט (מ"מייטי בוש" בחצי שנות האלפיים) ולנורמן לאבט הוותיק יותר (מ"ננס אדום" בעשור שאחרי). היא נכתבה על ידי כל המשתתפים, וגם עוד כמה שהצליחו להתערב (בהם דיוויד "הממלכה הקטנה" ווליאמס). בסדרה אפשר לצפות באופן חופשי בגוגל וידיאו, ביוטיוב ובאתר הרשמי של לאבט.
ב-1998 רייט ביים את תוכנית הסטנד-אפ המוזיקלית "Is It Bill Bailey", בכיכובו – כמובן – של הקומיקאי המעולה ביל ביילי, ובהשתתפות כל מיני אורחים, למשל סיימון פג. ביילי כתב את הסדרה עם הקומיקאים מרטין טרנמן ושון לוק, שכדאי לחובבי הקומדיה הבריטית לעקוב גם אחרי פועלם.
זה אחד הקטעים הידועים מתוכה (כאן תוכלו למצוא גם את מילות השיר ותרגום שלהן, דבר מצחיק בפני עצמו):
ואז… ב-1999 עד 2001 שודרו שתי עונות של סדרה קומית שאין מילים לתאר את נפלאותה, אז אסתפק במה שכתבתי בחצי הקודם של המשפט. "Spaced" מספרת, בצורה עמוסה לעייפה ברפרנסים לתרבות הפופולרית המודרנית, על עלילות צמד – פג והיינס, שגם כתבו יחד את הסדרה – ששוכר דירה במסווה של זוג (כי זה מה שהיה דרוש במודעה בעיתון והם היו נואשים), חבריהם העוד יותר פחות נורמליים (ניק פרוסט מגלם, כמובן, את חברו הטוב של פג), דייר נוסף בבניין (מארק היפ, שהופיע עם פג ב"Big Train" המצוינת) ובעלת הבית. פלוס כמה אורחים, שלא במפתיע (כולל ווליאמס וביילי).
הנה מעין קטע בסט-אוף, שכולל את תחילת עונה 2 (הצגת המשתתפים), שניים מהקטעים הגאוניים של הסדרה, על האינסטינקט שקיים אצל כל גבר המחייב אותו להשתתף בקרב יריות דמיוני, ו… קטע עם טנק:
אחרי "ספייסד" השתתף רייט כשחקן (סוג של) בתוכנית הפארודית "Look Around You" (שוב עם פג ופרוסט, וגם, בין השאר, אוליביה קולמן, שהשתתפה ב"שוטרים לוהטים" ולאחרונה גם ב"האנשים היפים" המקסימה), שעונתה הראשונה היתה מחווה לתוכניות המדע החינוכיות משנות השבעים והשמונים ועונתה השנייה מחווה לפרסומות מאותה תקופה.
והשאר כבר היסט(ו)ריה קולנועית. אם אתם פוצחים בהשלמות רייט, "ספייסד" זה המקום להתחיל. עוד צפיית חובה. בחודשים האחרונים, בזמן צילומי "סקוט פילגרים", רייט עורך ערבי קולנוע בטורונטו, שבהם הוא מציג את סרטיו וסרטים שהשפיעו עליו ועל יצירתו. אנשים טובים העלו, כמובן, את הרצאותיו והקדמותיו ליוטיוב (חפשו את שמו יחד עם Bloor, שם האולם), וקטע זה חביב עליי במיוחד:
זה לא בלוג סוגסטיבי 
איזה איש ענק. צריך להתחיל להשלים את כל מה שהוא עשה לפני Spaced ואת לוק אראונד יו.