נוסטלגיה בריבוע

נישואיה הטריים של דניקה מק'קלר, ד"ר למתמטיקה (כולל תאורמה הנושאת את שמה) ושחקנית מדי פעם, הזכירו לי – שוב – שרציתי לכתוב פוסט קטן על אחת מהסדרות הטובות של נעוריי, שנדמה לי שהיא קצת נשכחה בנוף הטלוויזיוני של ימינו חוץ מבהתקפי נוסטלגיה. ומדובר בסדרה שהיא עצמה סוג של התקף נוסטלגיה, לפחות עבור המבוגרים שצפו בה בזמן אמת…

(מרגש, לא?)

פרק הפיילוט של "שנות הקסם" שודר, באקט נדיר למדי של אמונה מצד איי.בי.סי, אחרי משחק הסופרבול בסוף ינואר 1988. הסדרה הציגה פורמט חדשני של קומדיה, סיטקום או איך שלא תרצו לקרוא לזה: לא רק שאין קהל אולפן ושהיא מצולמת בלוקיישן, אלא יש בה קריינות. ולא סתם קריינות – קריינות של הפורמט הבוגר של דמות הילד שבה אנחנו צופים, המעירה הערות של מבט רטרואקטיבי שנון על הנעשה. הקריין (בקולו של דניאל סטרן) היה למעשה דמות בפני עצמה בסדרה, גם אם את פניה הבוגרים מעולם לא ראינו.

שם הסדרה הוא אירוני למדי. הפרקים מוקמו עלילתית 20 שנה לפני שידורם – החל משנת 1968, עידן ההתפכחות הכואבת משנות הקסם של העשור רב התהפוכות. עבור קווין ארנולד וחבריו מדובר בפתיחה של עידן חדש: חטיבת הביניים. כבר הפיילוט, כמו במשך כל הסדרה בת שש העונות שהגיעה אחריו, הציג את השילוב המריר-מתוק של גילויים חדשים, אהבות ראשונות, קשיים בתוך המשפחה, אירועים פוליטיים, וכמובן מלחמת וייטנאם. לא סתם בפרק הוצגו תחילת הקשר ארוך השנים והשינויים בין קווין לוויני מחד, ומות אחיה הגדול במלחמה מאידך.

הסדרה לא מוקמה גיאוגרפית בכוונה, כדי ליצור תחושה של 'כל מקום', ארה"ב. ההזדהות העמוקה שהפרקים יצרו אצל הצופים המבוגרים והפורמט המיוחד שלה הפכו אותה לאחת המוערכות בזמנה – כולל זכייה באמי כבר על העונה הראשונה, שכללה שישה פרקים בלבד (!) – ובעצם גם מאז. במהלך התוכנית גדלו השחקנים-ילדים אל מול עינינו יחד עם דמויותיהם, מילדות לבגרות, וכך גם הנושאים שבהם עסקו בסדרה – גילוי המיניות, עולם העבודה והיחס להורים. הצילומים הארוכים (במשך השנה ובמשך כמה שנים) הפכו את השחקנים, הצעירים והמבוגרים, לסוג של משפחה, מה שתרם לכימיה ולהתפתחות היחסים ביניהם על המסך.

העונה השישית של הסדרה צולמה לאור הידלדלות במספר הצופים והביקורות הטובות. בשנת 1992, כשצולם הפרק האחרון בה, פרק כפול (בן שעה), עדיין לא היה ידוע אם הסדרה תמשיך לעונה נוספת, אך ההערכה היתה שלא. רק ב-1993, לאחר קבלת ההחלטה הסופית על ביטול הסדרה על ידי הרשת, הוקלט קטע הקריינות שחותם את "שנות הקסם" בצורה נפלאה ממש (כולל הבלחת וויס-אובר של בנו של קווין ארנולד כשעולות הכתוביות):

המעוניינים להיזכר ברגעים הגדולים של הסדרה מוזמנים לצפות בסרט התיעודי של ערוץ הביוגרפיה על הסדרה (לפי דברים שנאמרים בו הוא מסביבות 2002):

כשאני נזכרת ב"שנות הקסם", הסצנה היחידה שעולה לי מיד היא הסצנה הנפלאה הזאת מתוך העונה השנייה. למען האמת, כבר הרבה זמן לא צפיתי בסדרה, אך די ברגע הקצר הזה של סוף הפרק כדי להזכיר לי את גדולתה (מומלץ להפסיק את הצפייה ברגע שעולות כתוביות הסיום):

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישי, טלוויזיה, נוסטלגיה, צחוקים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על נוסטלגיה בריבוע

  1. אאיק הגיב:

    כל כך אהבתי לצפות בשנות הקסם. הנשיקה הראשונה ממש ריגשה אותי למרות שניסיתי להשאר מאצ'ו 😉

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s