אני אוהבת סינתסייזרים

אולי שמתם לב שיש פה תוכן יחסית מועט בזמן האחרון. או לפחות כך נדמה לי. אפשר להגיד שזה בגלל עומס גדול מאוד בחודשיים האחרונים, עומס שאמור להסתיים ברגעים אלה ממש ושבתקווה יפנה את מקומו לריבוי אירועים מהנים (אחרי מנוחה נדרשת, כמובן). העומס הזה הוציא לי את החשק לכתוב אפילו אם היה לי זמן. ולנושא האמיתי של הפוסט:

אני לא זוכרת למה, אבל בתחילת השבוע נזכרתי פתאום באולטרווקס, להקת הסינתי האייטיזית הבריטית האהובה (כלומר הלהקה כפי שנשמעה בגלגולה השני). ואז כמובן נזכרתי בראסל מולקהי, שביים כמה מקליפיהם הידועים וגם, כידוע, את אחד הסרטים האהובים עליי. וחשבתי להעלות עוד פוסט מרובה קליפים. אבל אפילו לזה לא היה לי זמן ודחיתי את זה למחרת, ולמחרת הבא, ולמחרת הבא. ולשבוע הבא.

ופתאום אתמול שני דברים הזכירו לי את הפוסט הלא כתוב: אחר הצהריים הזכירו לי במקרה את סרטו הראשון של מולקהי, "Razorback" (שלא ראיתי). ובלילה שמעתי את תוכניתו של ג'ונתן רוס ברדיו 2 משבת האחרונה שבה התארח סולן הלהקה מידג' יור, והתברר לי שסיבת האירוח היא בעצם לא ההוצאות המחודשות של אלבומיהם אלא איחוד הלהקה בהרכבה הקלאסי. איחוד שקרה די בפתאומיות ובמהירות ומסיבות מוזיקליות (בניגוד אולי לשלל איחודי האייטיז שרואים לאחרונה לצורכי הופעות, לפחות כך מציגים את זה). והעניין כולל כניסה, בקרוב מאוד, לסשן אולפן נמרץ לצורך הקלטת חומרים חדשים (קרי: אלבום) וסיבוב הופעות רציני שיבוא אחרי כן.

עד עכשיו אני לא בטוחה מה בדיוק הולך בקליפ הזה, אבל הוא חביב עליי במיוחד (גם השיר כמובן):

הו, כמה אירופאי. ומקסים. אולטרווקס נטו להירואיות יתר קליפית במקרים אחרים:

וליצירתיות יתר במקרים אחרים אף הם:

יש גם להיטי סולו (יור הלז מוצא חן בעיניי, מה לעשות. הוא חמוד, נוטה ללבישת מעילי גשם ובעל מבטא סקוטי וקול נהדר. מה עוד צריך? והוא עוד כתב – אמנם עם גלדוף – את שיר הצדקה האולטימטיבי. ראוי לציין שאת השפם אני משייכת לאימג' הפילם-נוארי ו/או מסתורי שהם הפגינו בקליפים כמו הנ"ל, אז זה נסלח):

ואי אפשר לסיים בלי להזכיר את כתיבת המילים (מילים?), ההפקה וההשפעה הכללית על היצירה הקלאסית הבאה:

נ.ב. אני יודעת שכבר אמרתי את זה, אבל העונה הנוכחית של "טיסת הקונקורדס" פשוט מעולה, והם מתעלים על עצמם מפרק לפרק. ואם כבר, הנה רצף אסוציאציות: הפרק השישי בעונה הראשונה שלהם נקרא "בואי", וכשמו (בלעז, לא בעברית) הוא מחווה אוהבת ומומלצת במיוחד לדיוויד בואי. סטיב סטריינג', סולן ויזאז' הנ"ל וכוכב הקליפ, הופיע בקליפ של בואי לשיר "Ashes to Ashes". השיר נתן את שמו וצליליו לסדרה בעלת אותו השם שמתרחשת בלונדון של 1981 ומשודרת בימים אלה ממש (פחות או יותר). סטריינג' הופיע בתפקיד עצמו בפרק השני בעונה הראשונה (יש רק אחת בינתיים) של הסדרה הזאת כשהוא מבצע, יחד עם חברתו ללהקה סנדרין גוריו, את השיר של ויזאז' במועדון שאליו מגיעות כמה מהדמויות. וללהקה יש עוד קליפ!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, אישי, בקרוב, בריטי, הופעה, חדשות, מוזיקה, נוסטלגיה, צילום, קולנוע, קליפ. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אני אוהבת סינתסייזרים

  1. אופיר זמר הגיב:

    אני אוהב את הפוסטים עמוסי הקליפים שלך…
    תמיד כיף להיזכר באולטרווקס, לא צריך סיבה מיוחדת בשביל זה. אגב, יור התחיל את דרכו בלשהקת הבנים הסקוטית הזו:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s