אגדת הפולק דיווי גראהם נפטר השבוע. ב"גארידאן" מקדישים לו פוסט עם דוגמאות.
אגדה אחרת שהלכה לעולמה השבוע – מייג'ל בארט-רודנברי, שהיתה אלמנתו של ג'ין רודנברי, יוצר "מסע בין כוכבים", והאישה שסיפקה – בין שאר תפקידיה שם – את קולותיהם המפורסמים של כמה ממחשבי חלליות הפדרציה מאז ועד היום (כולל בסרט החדש שטרם יצא לאקרנים).
ולהבדיל – גם פולארויד יהיו סוג של ז"ל בקרוב. החברה הוותיקה מפסיקה בסוף החודש לייצר את הפילם המיידי שכה מזוהה איתה. בפוטוג'וג'ו מציעים כמה חלופות בלית ברירה. בלי קשר, להקת פנטום פלאנט, שהוציאה פעם אלבום בי-סיידים שנקרא "פולארויד", הודיעה השבוע על התפרקותה אחרי 14 שנים. ועוד יותר בלי קשר – גם האגף הבריטי של רשת החנויות הוותיקה וולוורת' סוגר את שעריו בשבוע הראשון של השנה החדשה.
פרנק העלה בבלוגו פוסט על הסרט הקצר "12:01 בצהריים", המספר על עולם שנתקע ב-51 דקות שחוזרות על עצמן ועל האדם היחיד שמודע לזה. אפשר אפילו לצפות שם בסרט במלואו (23 דקות).
ב"עונג שבת" העלו בשבועות האחרונים שני עונג סשנז – עם חוזה גונזלס המופלא ועם יהוא ירון הנפלא.
ואפרופו משפחת "עונג" – מורפלקסיס העלה עוד מיקסטייפ נהדר לבלוגו.
ב-NYTaper תוכלו להוריד ולדסקס הופעות שנערכו בניו יורק, בהן הופעה טרייה של אוף מונטריאול.
ניקי פינק מתעצבנת, כמו רבים וטובים אחרים ולא בפעם הראשונה, על מה שנהיה בשנים האחרונות מערוץ MTV, שפעם היה ערוץ מוזיקה פורץ דרך והיום הוא ערוץ זבל מלא בריאליטי מזויף (תרתי משמע). זה הפוסט הנוכחי שלה בעניין.
Lifting Faces העלו פוסט שירי אינדי לפי האל"ף-בי"ת האנגלי.
תחנת הרדיו הקליפורנית הוותיקה KFOG נפרדה השבוע ממנחה תוכנית הבוקר שלה אחרי 26 שנה.
מומחה התרבות היפנית מארק שילינג נפרד מהבמאי ג'ון איצ'יקאווה.
דיוויד בורדוול שוב מפליא בחקירתו והפעם על קולנוע הונג-קונגי, וונג קאר וואי ו"Ashes of Time Redux" שלו.
ב-The House Next Door: נ. פ. תומפסון על "סקוט ווקר: איש המאה ה-30 " ושילה אומאלי על מיקי רורק.
אתר Worth1000 מזמין את גולשיו להשתתף בתחרויות עיצוב, ובשניים מהאתגרים האחרונים ביקש לשלב דמויות גיבורי-על קולנועיות בציורים קלאסיים ולשלב צילומי סלבריטאים בעבודות אמנות כלשהן. חלק מהתוצאות תוכלו לראות כאן.
הכתבה על איצ'יקאווה ממש מצוינת. נתקלתי בו שבוע שעבר כששידרו את טוני טקיטאני ותהיתי מי זה לעזאזל האיצ'יקווה שהוא לא קון. לא חקרתי יותר מדי לעומק והתיאור של הסרט ההוא לא נראה לי מבטיח במיוחד (אני רואה שגם כאן הכותב לא התלהב ממנו). אבל עכשיו נהיה לי חשק לראות את הקודמים שלו. ההשוואה לטריפו, רוהמר, מייק לי ואוזו כשלעצמה כבר קנתה אותי.