PEOPLE ARE STRANGE

טריילר א'

טריילר ב'

(אפשר לראות את הסרט כולו ביוטיוב)

קשה לא למצוא קשר בין הסרטים התיעודיים על ג'אנדק ("Jandek on Corwood" מ-2003) ועל סקוט ווקר ("Scott Walker: 30 Century Man" משנת 2006). מדובר בסרטים על מוזיקאים. מוזיקאים אוונגרדיים. מוזיקאים אוונגרדיים שהתקשורת אינה הדבר האהוב עליהם. ובסרטים עליהם מתראיינים אנשים אחרים הרבה יותר מהם עצמם. והשונה בין הסרטים מצביע על השוני בין שני המוזיקאים האלה. אולי השוני הקולנועי-תוכני בלתי נמנע עקב ההבדלים בין ווקר לג'אנדק.

תקציר האירועים (עד הסרט)

סקוט ווקר הוא מוזיקאי אמריקאי שהתבסס בבריטניה, התפרסם מאוד באמצע שנות השישים – במובן של מעריצות היסטריות ומעקב תקשורתי בלתי פוסק – כחלק מלהקת האחים ווקר (שלא באמת היו אחים ולא באמת קראו להם ווקר), ברח מהסלבריטאיות, חזר, פצח בקריירת סולו שבה עליות וירידות (בעיקר ירידות מבחינת הקהל הרחב) הנחשבת מהמשפיעות ביותר בהיסטוריה של המוזיקה הבריטית (ולא רק), נעלם מהמפה וחזר כמוזיקאי אוונגרדי שמוציא מדי פעם, כשמתחשק לו (וזה לא קורה הרבה), אלבומים מאתגרים אך מתגמלים. ווקר מיתולוגי.

זה הידוע בלהיטי האחים ווקר (עם הפרעה של המנחה, אבל זה שווה את ההופעה):

טוב, גם זה (לא התאפקתי, אפילו שזה הרבה יותר מאוחר, מאיחוד הלהקה, שקרה אחרי שווקר הוציא את אלבומי הסולו רבי החשיבות שלו, ולפני האוונגרדיות לשמה):

ג'אנדק הוא אמריקאי (כנראה) שנשאר שם (כנראה) ושתמיד עשה מוזיקה אוונגרדית ובאמת קשה לשמיעה, התראיין (כנראה) פעם וחצי ובכלל לא ברור בעצם אם זה הוא, הם או חברת תקליטים, מיהו הבחור הזה שמופיע על עטיפות עשרות האלבומים שיצאו תחת השם ג'אנדק בלייבל קורווד (מכאן שם הסרט) – את האלבומים מזמינים בהתכתבות דרך תיבת הדואר של קורווד – ומה לעזאזל קורה שם בכלל. ג'אנדק הוא מיתוס.

רקע על ג'אנדק אפשר לקרוא בפוסט (המיתולוגי) של דויד פרץ בפורום מוזיקה אלטרנטיבית בוויינט שפורסם לפני כמעט בדיוק שש שנים (!).

אז עשו עליהם סרטים

ווקר נעדר מהתקשורת אבל יודעים עליו פרטים ביוגרפיים, היסטוריה, קיומיות. הסרט התיעודי עליו הוא סרט ביוגרפי, גם אם לא לגמרי סטנדרטי. מתראיינים בו מוזיקאים ומספרים על השפעת המוזיקה של ווקר עליהם, רואים בו קטעים מקליפים ומראיונות מהעבר ושומעים סקירה של אז-ועד-היום. וגולת הכותרת: ווקר מקליט אלבום חדש ומתיר למצלמות להיכנס לאולפן ההקלטות. מראים אותו עובד והוא מתראיין ליוצרי הסרט. הוא לא עונה יותר מדי על השאלות, אבל הוא מעורב. הסרט עוסק לא רק בחייו של ווקר (או לפחות בחלקים הידועים מתוכם), אלא גם בהשפעה שלו, בתופעת עודף הפרסום ובצורך להתרחק ממנה. הדיון הזה מובא קצת כנושא נלווה שעולה בכל מקרה מהעיסוק באיש שבמרכז הסרט, וככזה הוא שטחי למדי. אך המוזיקה (גם הישנה וגם החדשה) והעבודה עליה מוצגות בצורה מרתקת שהופכת את הצפייה למהנה ומעניינת. וגם מחמם את הלב לשמוע הרבה תשבוחות לווקר מפי מוזיקאים אהובים.

ג'אנדק הוא תעלומה, ורבים התעניינו בה יותר מאשר במוזיקה. התעלומה הזו היא (או היתה) חלק בלתי נפרד מהמוזיקה המתכתית, מהדהדת, עירומה, תהומית, שהוא יוצר (אם כי היא מגוונת יותר משאפשר לשמוע בקטעים לעיל). מוזיקה שיוצאת לאור בקורווד, שבלית ברירה מכנים לייבל אך השם המלא רשום כ-Corwood Industries. בסרט עליו מתראיינים מבקרי מוזיקה, מעריצים, מוכרים בחנויות מוזיקה. אין בו את ג'אנדק. הוא לא סתם איננו – היעדרו נוכח. בעצם, הסרט הזה הוא לא על ג'אנדק אלא על המוזיקה שלו. כמעט כל הפרטים הידועים על ג'אנדק דאז הם ספקולציות, והדיון בו הוא תיאורטי. הדיונים עליו, לא איתו. מהנקודה הזו הסרט חוקר מחשבות עמוקות יותר. שומעים בו את ג'אנדק, אבל עוסקים בו בשיקוף אישיות היוצר במוזיקה שלו (האם בשבילנו, המאזינים, זה בלתי אפשרי להפריד ביניהן?), בסקרנות שלנו ובצורך שלנו לחוש מעורבות מצד אחד ולא לרצות לשבור את המיתוס מצד שני. הסרט בעצם נוטש את חקירת "מיהו ג'אנדק" ויוצא למרחבים פילוסופיים אנושיים.

ג'אנדק

אז מה בעצם? שני הסרטים מומלצים ושווים צפייה, אבל רק באחד מהם מתאפשר דיון רחב יותר במוזיקה ויציאה ממנה לעיסוק בתופעה מורכבת. ווקר הוא דמות מרתקת, והוא עושה את הסרט. ג'אנדק הוא דמות מרתקת, והיעדר הנוכחות שלו – או הפיקטיביות שלו – עושה את הסרט.

אפילוג

הסרט על ג'אנדק יצא כאמור ב-2003. באוקטובר 2004, במהלך פסטיבל מוזיקה אוונגרדית שהתקיים בגלזגו שבסקוטלנד, עלו שלושה אנשים לבמה להופעה שלא פורסם עליה דבר בלוח הזמנים. כולל איזה איש בלונדיני אחד, חיוור וגבוה, חובש כובע. ההרכב ביצע, לתדהמת הקהל, סט משירי ג'אנדק. לאחר שהתקבל אישור רשמי לתופעה, היום הזה נרשם בדפי ההיסטוריה של המוזיקה בתור ההופעה הראשונה של ג'אנדק. אישור שהאדם הזה שמופיע בצילומים על עטיפות האלבומים הוא אכן המוזיקאי שיוצר אותם, יהא שמו אשר יהיה. התעלומה אינה סבוכה כשהיתה. חקירות על זהותו האמיתית של האדם בחזית ההרכב אפשר לקרוא בוויקיפדיה בין השאר (מי שמעוניין בכך יכול לגלות את שמו האמיתי ואת תאריך לידתו אפילו ב-IMDb). מאז ג'אנדק מופיע/ים מדי פעם, ועם קצת מזל אפשר אפילו לתפוס אותו/ם בהופעה. אם רוצים.

אפילוג 2

השבוע (חמישי, שישי והערב) נערך בלונדון אירוע שנקרא "Drifting and Tilting", שבו סקוט ווקר הציג – לראשונה בהופעה חיה – יצירות מתוך אלבומיו "Tilt" ו"The Drift" בנגינת להקתו ותזמורת, ובעזרת מוזיקאים אחרים (ווקר עצמו לא הופיע על הבמה אלא מאחורי קונסולת הסאונד), אמנים ורקדנים. מאורע מסיבי. לרגל העניין התראיין ווקר ל"אובזרבר/גארדיאן", ואפשר לקרוא את הראיון כאן. אפשר גם לשמוע את ג'רוויס קוקר מדבר על האירוע (וגם על דברים אחרים, כולל אנטרקטיקה) בשעה השנייה של התוכנית הזו (עד יום שלישי). ביקורות אפשר כבר לקרוא, למשל פה ופה.

לסיום

אי אפשר בלי להזכיר את שירו/נאומו/תהייתו של טום ווייטס "מה הוא בונה שם?", שנכתב (אולי) על ג'אנדק, והוא אחד האהובים עליי של ווייטס (שאת הערצתי כלפיו כבר הבעתי באי אילו מקרים):

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, ביקורת, בריטי, די.וי.די, הופעה, מוזיקה, צילום, קולנוע, קליפ, ראיון, תיעודי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על PEOPLE ARE STRANGE

  1. אופיר זמר הגיב:

    Drifting and Tilting נשמע כמו ארוע שהייתי שמח ללכת אליו. הנה מתוכו, ג'רוויס קוקר מבצע את Cossacks Are, מתוך The Drift:

    http://uk.youtube.com/watch?v=iCPX0URTjBk
    (ווקר, אגב, גם הפיק את האלבום האחרון של פאלפ)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s