נו באמת (וגם לינקים)

לא כתבתי על קמפיין הפרסום של "אביב 41 " (תוכלו לקרוא על האירועים הרלוונטיים אצל יאיר רוה, כאן וכאן), לא היה לי עניין מספיק בנושא כדי להתייחס אליו. אבל כידוע שגיאות בפרסומים רשמיים (עיתונים, עלונים וכדומה) מציקות לי, עד מאוד, ולכן פוסט עצבני זה לפתיחת שבוע (שבתקווה שלא יהיה עצבני). מילא ההגהה והעיצוב הבעייתיים (ואני מניחה שביקשו רשות מהמצוטטים), אבל שימו לב לכתוב באייטם השלישי:

כרזת אביב 41

המודעה הזו פורסמה ב"ידיעות אחרונות" על גבי עמוד שלם באמצע המוסף. ב"מעריב" הופיעה מודעה קטנה יותר בעמודי פרסומות הסרטים שבסוף המוסף, ושם תוקנו שגיאות הכתיב והמרכאות וכל זה (למרות שהניסוח עדיין חורה לי). אני חייבת לתהות מי בודק את הדברים האלה, מתי ואיפה.

והערה למפיצי "זאק ומירי עושים פורנו": סת' רוגן, לא רוג'ן (אני יודעת, אם "שלושה קופים" מפורסם כבר שבועות רבים עם שמו של הבמאי כתוב כ"נורי בילג' סיילן", אין ספק שהערות כאלה נופלות על אוזניים ערלות, אבל זה לא תירוץ להפסיק).

ולדברים אחרים:

אחרי שה-Hammersmith Palais נסגר (בכוונה להרוס אותו לטובת בניין משרדים) בשנה שעברה, גם ה-Astoria עומד להיעלם מנוף ההופעות הלונדוני. בסוף השנה ייסגר המקום להופעות חיות וייהפך ל… מה שלא יחליטו במועצת הפיתוח המקומית ובמשרדי בעלי הבניין.

במקבצי הפוסטרים של יום שישי ב-Final Girl, הפעם: פוסטרים עם Evil.

ב-Spout, עשר הופעות קולנועיות גדולות של כוכבים שיצאו לאחר מותם, לרגל יציאת "Soul Men" עם ברני מק (כולל פעמיים ג'יימס דין).

ב"ניו יורק טיימס", כתבה על הקולנוע הצרפתי של ימינו, הנוטה להתחמק מנושאים פוליטיים ולשחרר ריבוי קומדיות קלילות.

במגזין הג'יימס בונד "MI5 Declassified" יש פרטים על סצנה שנמחקה מ"קוונאטום של נחמה" (ספוילרים כמובן).

ואפרופו בונד: ואן קליף, בחריצות לא אופיינית (מגניב), העלה שלושה פוסטים לבלוגו בשבוע האחרון, והחדש שבהם עוסק באותו "קוואנטום" מנקודת מבט ביקורתית.

דייב קר כותב על מארז הסרטים החדש של קנג'י מיזוגוצ'י, ובתגובות לפוסט מתפתח דיון על הגל החדש היפני וניאו-ריאליזם.

סוף סוף יש גיליון חדש של "Rouge".

ויש גם גיליון חדש של מגזין הקולנוע של ה"אובזרבר", כולל ראיון עם קלינט איסטווד המלכותי.

ומילה לסיום: "ההחלפה" של איסטווד הוא סרט טוב מאוד, אולי אפילו מצוין, למרות מהמורות קלות בכביש התסריט ואיבוד גובה לקראת הסוף. ומעניין שהביקורות דווקא חלוקות בדעתן עליו, בעיקר בשל פרשנויות שונות של כוונות היוצרים. הוא יוצא עוד כחודש בארץ ויש למה לצפות (סליחה על הקלישאה). והשתדלו לא לדעת כלום על עלילתו לפני הצפייה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, אנקדוטה, ביקורת, בקרוב, בריטי, הופעה, הספד, חדשות, לינקים, מוזיקה, עיצוב, עצבים, צחוקים, ציטוט, צרפתי, קולנוע, תרגום והגהה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s