חיפסטיבל 2# (הפוסט הארוך)

את היום הקולנועי ביום חמישי פתחתי עם גיחה (יחידה כנראה) למחווה הנהדרת לקולנוע האמריקאי שארגנו בפסטיבל, ההקרנה של "Easy Rider". סרט מעולה עם פסקול מצוין בעותק משובח (בלי תרגום – אני מניחה שזו בעיה לחלק מהאנשים, אבל בשבילי זו פחות הפרעה לתמונה שעל המסך), וכמובן מיד התחשק לי לצאת לאיזה מסע בדרכים. what a delight.

ממש קשה למצוא תמונה טובה בצבע מהסרט

חבל שהצופים לא נוהרים להקרנות המיוחדות האלה. שווה לראות את הסרטים האלה על מסך גדול (או בכלל, הם לא בדיוק משודרים או מוקרנים תדירות במחוזותינו) גם באיכות טכנית לא מושלמת (הבנתי שבהקרנה של "רחובות זועמים" בסינמטק היו בעיות סאונד ושהעותק של "השיחה" ממש לא משובח).

ועוד במחוות – "בחירות" של ג'וני טו הוא סרט פשע מאורגן מהוקצע ומשוכלל, מרובה דמויות מעניינות וסיפורים, בהם מרתקים ובהם כאלה שלא מחדשים לנו דבר אך עדיין מהנה לראותם. לפעמים אלים ולפעמים רגוע בצורה מפתיעה. אבל הוא נראה כמו סיפתח לסיפורים נוספים. היה לי קשה בזמן ההקרנה לשים על זה את האצבע, כי הסרט מספר מה קורה סביב ואחרי ההצבעה לתפקיד היו"ר החדש של ארגון הפשע שבסיפור וכביכול זה סיפור עם התחלה, אמצע ו(סוג של) סוף. אחר כך הבנתי – הוא פשוט מרגיש כמו פיילוט לסדרה, רק שהסדרה לא נעשתה (טרם ראיתי את "בחירות 2 ", אבל אני מניחה שהוא לא מספק את החומר הדרוש להרגעת הסקרנות והרגשת הסיום המוקדם).

"לאונרה" (כלומר "גוב האריות", לא ברור לי למה השאירו את השם בספרדית, אין דמות כזו בסרט) של פבלו טראפרו הוא סרט ריאליסטי (כהרגלו) שעוסק בחיים מאחורי סורגים, באגף לנשים בהיריון ולאמהות לילדים קטנים. זה סרט דחוס שהתגובה הראשונה שלי לשאלה "איך היה" היתה "נחוש". הוא באמת נחוש לסחוף את הצופים לעולמה של הגיבורה, ליצור הזדהות, חמלה ואכפתיות, בלי לדחוף את המסר בצורה חשופה מדי, והוא מצליח בכך חלקית. הוא היה לא אחיד ברמתו, נע בין קטע מוצלח לקטע מוגזם, אך עם התקדמות הסרט היו יותר מוצלחים ממוגזמים ובסופו נשאר רושם חיובי.

"גומורה" של מתאו גארונה על המאפיה בנאפולי הוא מהסרטים הבולטים בפסטיבל ומגיע עטור הפרס הגדול בפסטיבל קאן. הוא לא יצירת המופת שעשו ממנו. הוא כן סרט מרשים ומצולם נהדר, אבל הוא עמוס מדי (עד כדי בלבול) ולא תמיד עובד גם אם ממש קשה לי להסביר למה בדיוק. למרות זאת הוא כן מציג אוסף דמויות מעניינות ושחקנים מצוינים, בהם טוני סרבילו (שקנה את עולמו עם הופעתו הנפלאה ב"מחיר האהבה" של פאולו סורנטינו), המגלם מאפיונר מסוג הטיפוס העסקי החוקי-כלפי-חוץ ולא מהסוג האלים שנפוץ בסרט הרבה יותר (פתרון בעיית המשאיות היה פשוט רגע קולנועי מבריק ומשעשע). מומלץ בייחוד לחובבי מצלמה שנצמדת לדמויות שהיא מלווה. הערה למארגנים: היה עדיף אם לא היו שומעים בתוך אולם האודיטוריום (!) את המוזיקה שמנוגנת מחוץ לו.

"ביצה" – עשר בבוקר, אולם רפפורט הלא-קטן-בכלל מלא כמעט לגמרי. מתברר שלסרט הזה (וכנראה לקולנוע הטורקי בכלל) נוצר באזז. ודי מוצדק. מסופר על בעל חנות לספרים יד שנייה, שהוא גם סופר/משורר, שחוזר אחרי מות אמו לכפר משפחתו, שבו הוא לא מרבה לבקר, ושם יוצר קשר מחודש עם בני משפחה ועם עברו, שאיפותיו ותקוותיו. זה לא סרט שעלילתו או סגנונו יוצאי דופן במיוחד, בטח לא במסגרת של "הקולנוע הטורקי החדש" כפי שנדמה לי שהיא נתפסת כרגע, אבל הוא מסוג הסרטים השקטים והיפהפיים ששווה להקדיש להם תשומת לב. הערה למארגנים: קצת הפריע שהחלק האמצעי של התמונה איכשהו היה לא בפוקוס במהלך חלק נכבד מהסרט. אבל סחתיין למקרינים באולם הזה שמפגינים אחריות ותשומת לב בנושא התרגום הדיגיטלי לעברית ומתקנים אותו מאוד במדויק אם הוא יוצא מסינק. השחקן הראשי (המקסים בעיניי) ממש הזכיר לי מישהו ועד עכשיו לא הצלחתי להיזכר את מי (אולי אותו?).

 ביצה

את מי הוא מזכיר לי?

"המרחק הנכון" גם הוא סרט איטלקי. הוא משלב סיפור (כולל קריינות בגוף ראשון) של התחלת הקריירה של עיתונאי והסיפור שהביא לו את פרסומו הראשון ושל הסביבה שבה חי בגיל שבו החליט להיות עיתונאי, וכצפוי שני הסיפורים משתלבים. הבעיה היא שסיפורי הדמויות המגוונים והכתובים היטב מפנים את מקומם לקראת סוף הסרט לטובת (לרעת, זאת אומרת) תסריט רשלני שדוחס את כל הרעיונות בבת אחת, כאילו נגמר לבמאי חומר הגלם כשריחף מעליו הדדליין והוא נאלץ לסגור הכל צ'יק צ'ק פלוס הגחכה של הקריינות. חבל על סיום לא מוצלח לסרט טוב.

"המשחטה" הוא סרט אמריקאי עצמאי (ללא תרגום ועם מבטא שאינו כל כך קל להבנה) המספר את סיפורו של הנער אלחנדרו, החי לבדו (מאוחר יותר עם אחותו בת ה-16) ומתפרנס מעבודות באזור המוסכים בפאתי ניו יורק. הדמויות בסרט לא מוצגות כמסכנות, כפי שקורה לא מעט, הן לא חיות בעליבות ולא מבקשות שירחמו עליהן. הם מסתדרים, חיים, נהנים, עוזרים לזה לזה, וגם כשקשה לא מרימים ידיים או מתבכיינים. כך נוצרות הזדהות ואכפתיות שלעיתים תכופות חסרות ביצירות מלוטשות יותר. תנועות מצלמה חלקות עוזרות להפוך את הסרט ליצירה יפה שמציגה פיסת חיים ללא התיפייפות וללא הקשחה יתרה.

ויותר בקצרה:

"מסע עם חיות מחמד" – סיפור בנאלי על תהליך שחרור של אישה לאחר מותו הפתאומי של בעלה המשעבד. כמה שוטים ארוכים יפהפיים ואפילו מיוחדים (וכמה קלוז-אפים על פניה היפות של הגיבורה) לא מחפים על השעמום שמורגש בצפייה, לא בגלל הבנאליות אלא בגלל חוסר הרגש שיש בו גם כשהגיבורה משחררת את רגשותיה וחייה.

"הנערה על שפת האגם" – עוד איטלקי, וגם הוא עם טוני סרבילו בתפקיד הראשי (הוא מוכרז בזאת כמלך הפסטיבלים – הוא כיכב גם ב"האלוהי" של אותו סורנטינו שהוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון ובו גילם תפקיד שונה לגמרי מהאלגנטיים עד שתקניים שמוזכרים בפוסט הזה). סיפור בלשי שמגולל בתוכו כמה סיפורים משפחתיים על יחסי הורים (בעיקר אבות) וילדים, התבגרות והשלמה (או חוסר השלמה). סרט נוגע ואפילו עצוב.

סרבילו - לפי החיוך ברור שזו לא תמונה מתוך סרט

"שלווה" – הונגרי (אבל לא מאלה עם השוטים הארוכים מאוד). סרט בוטה וקשה לצפייה על היחסים המסובכים בין אישה (פעם קצת משוגעת, היום הרבה משוגעת) לבנה שסבל אותה במשך כל השנים. תצוגות משחק מרשימות ורגעים חזקים לא עזרו לי להבין למה. לא למה עשו את הסרט אלא מה המניעים של הדמויות, האם היה שם בכלל תהליך שעובר על גיבור הסרט? כי לא הרגשתי אותו. בסוף עדיין נותרה לי השאלה "אבל למה?!". למיטיבי לכת.

"רומן פולנסקי – מבוקש ונחשק" – תיעודי על פרשת המשפט-ההוא-שבגללו-הוא-לא-מגיע-לארה"ב. החומרים מרתקים – מרואיינים מרתקים, התרחשויות מרתקות (אפילו עד אירועים שלא ייאמנו), אבל הסרט פשוט לא עשוי טוב, עריכה קצת מוזרה, עודף רפרנסים (שלא במקום, זאת אומרת) לסרטים של פולנסקי וכתוביות מעצבנות שמספרות את הסיפור במקום המשתתפים (אולי אפילו קריינות היתה עדיפה). פספוס.

מעניין לציין שבכמה מהסרטים האיטלקים (הרבים) מופיעות דמויות, אם מרכזיות ואם משניות, של מהגרים מרומניה. באמת נפוץ? טרנד קולנועי?

והערת סיום: היום IMDB חוגג יומולדת 18. כבר לא ילד. מזל טוב!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, אירועים, ביקורת, הקרנה, חיות, יומולדת, מוזיקה, פסטיבל, צילום, קולנוע, ראיון, תיעודי, תרגום והגהה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על חיפסטיבל 2# (הפוסט הארוך)

  1. איתמר הגיב:

    מרתק ומאיר עיניים. תודה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s