אירועי ג'ון סיילס (+ פריז פריים 3#)

יאיר רוה כבר כתב על האירוח אחרי ההקרנה של "האנידריפר" ביום שני כאן (וכאן). אחרי ההקרנה נשאר סיילס עוד שעה ארוכה ברחבת הסינמטק לשוחח עם כל המעוניינים, סיפר אנקדוטות מצילומים וענה לשאלות הסובבים.

למחרת (שלישי) בצהריים העביר סיילס סדנה לסטודנטים לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. ההבדל בין שני האירועים הוא בעיקר בכך שבסדנה, סיילס פתח בנאום משל עצמו (משהו כמו 25 דקות) ורק אחר כך ענה לשאלות מהקהל. הוא דיבר, כצפוי וכפי שהוזכר לעיל, על בימוי, הפקה, תסריטאות והפצה, אבל בעיקר על כתיבה.

ג’ון סיילס

סיילס סיפר שלשמחתו הוא כותב מהר והרבה, ועם זאת מה שכתב לא נשאר יותר מדי זמן בראשו, כך שלמחרת הוא יכול לקרוא שוב את מה שכתב כאילו מישהו אחר כתב את זה ולשפר. הוא לאו דווקא כותב ברציפות, וקורה שהוא קופץ קדימה בתסריט אם כבר יש לו רעיונות לסצנה כזו או אחרת. הדבר גורם לכך שכשהוא קורא שוב את התסריט הוא מגלה כל מיני טעויות המשכיות, אפילו שינוי שם של דמות באמצע התסריט… כידוע, סיילס מתפרנס מכתיבה או שיפוץ של תסריטים להוליווד, פעמים רבות ללא קרדיט, ועם משכורת זו הוא יכול להרשות לעצמו לעבוד על סרטיו שלו, שלעיתים הוא מממן מכספו האישי. בנוסף לכל הכתיבה התסריטאית, סיילס נמצא לקראת סוף כתיבת רומן רחב יריעה.

עבור סרטים שהוא מתכוון לביים, סיילס כותב על נושא שמעניין אותו – כך הוא בוחר את הנושאים לתסריטים שהוא כותב לעצמו – ועורך מחקר מגוון בתלות בנושא ובהיכרות שכבר יש לו איתו. הרבה רעיונות מסתובבים לו בראש. לפעמים הוא בוחר ברעיון שהוא יכול להרשות לעצמו כלכלית…

בשל התקציב הנמוך של סרטיו ומגבלות של לוח זמנים מצומצם במיוחד, סיילס אימץ שיטת עבודה שמנצלת כל רגע אפשרי לפני ובמהלך הצילומים. מאחר שאין זמן לעשות חזרות ולעבוד הרבה עם השחקנים, הוא כותב ביוגרפיות לדמויות – לעיתים מפורטות מאוד – ושולח אותן לשחקנים לפני שהם מגיעים לסט. בסרטים "היסטוריים" הוא משתדל להגיע לכמה שיותר דיוק היסטורי במגבלות התקציב. בהיותו לא רק הבמאי והתסריטאי אלא גם העורך, הוא מגיע לצילומים עם תמונה טובה למדי של מה שהוא רוצה לראות בסרט, עד כדי "עריכה" מנטאלית במהלך הצילומים, כך שהוא יודע מתי יש לו את מה שהוא צריך לסצנה מסוימת, גם אם לא מדובר בטייק שלם, אלא בחלקים שירכיב מכמה טייקים.

סיילס הרחיב מעט את הדיבור על סרטו "הימור מכור". בערב הקודם לסדנה הוא הזכיר בחיוך שהיה צורך להציג כל דמות שלוש פעמים בסרט, מאחר שמדובר על הרבה בחורים לבנים דומים יחסית זה לזה, במדי בייסבול זהים, בתקופה לפני שהיו עליהם מספרים לזיהוי (אין לי מושג איך פרשני הספורט של התקופה זיהו…). בסדנה הזכיר שמגבלות התקציב הנמוך הפכו את העבודה למדויקת ביותר, עבודה שדרשה הרבה תכנון ומחשבה מראש. בסצנות האיצטדיון, הם הגיעו לצילומים עם רשימת כל השוטים שיצטרכו עם רישום מפורט מאוד של התנאים שיידרשו לצילום – מעדשות הצילום, דרך מזג האוויר, ועד למספר הניצבים המינימלי שיזדקקו לשירותיהם. כך היו יכולים לצלם מיידית לפי התנאים בשטח (למשל מספר הניצבים שטרחו להגיע), ואם התנאים השתנו, יכלו לעבור מיידית לשוט אחר על מנת לנצל את המצב. באופן עקרוני, כשנמצאים על תקציב מוגבל מאוד, כדאי לתכנן מראש כמה שיותר ובכמה שיותר תחומים על מנת לחסוך בעלויות. סיילס טוען שזו הסיבה שהוא כמעט תמיד משחק תפקיד קטן בסרטים שהוא מביים, אבל נראה לי שזה קשור גם, ואולי יותר, לאהבתו למשחק.

 על סט האנידריפר

(התמונה מתוך הפליקר של הסרט "האנידריפר", כאן)

רק בסרטיו האחרונים ערך סיילס את החומר בעריכה ממוחשבת ולא ידנית/מכנית על סטינבק. הוא נעזר לעיתים בעורך משנה, אך את רוב החומר עורך בעצמו. הוא מרוצה מהמעבר – הרבה יותר פשוט לבדוק את כל האופציות העומדות בפניך, ובעיקר הרבה יותר קל לבטל מה שעשית כשיש כפתור undo… עוד סיפר שבצורה כזו הוא יכול להיעזר טוב יותר בשירותי העורך הנוסף, מאחר שהעורך על המחשב אינו יכול לדעת אילו ניסויים סיילס עשה קודם לכן, ולפיכך יכול אולי להציע משהו שאמנם דומה אך טוב יותר, בעוד שקודם לכן היה אפשר לראות מה כבר נעשה בשל הגזירות והסימונים על הפילם וכך נחסמים רעיונות וניסיונות מסוימים שהיו יכולים להיות מוצלחים.

סיילס סיפר שבשל הפרויקטים שבהם הוא מעורב ובשל מסעות קידום סרטיו (למשל, ביקור בישראל…), כמעט לא יוצא לו לראות סרטים (ולכן הוא לא מצביע לפרסי האוסקר למרות שהוא חבר אקדמיה). עוד סיפר שקשה להיות מעודכן בנעשה בקולנוע העולמי דרך בתי הקולנוע בארה"ב – רק 2% מהסרטים המוקרנים בבתי הקולנוע שם הם סרטים זרים עם כתוביות (אני מניחה שהכוונה לסה"כ בארה"ב ולא, נניח, למוצג בערים מסוימות כגון ניו יורק או סן פרנסיסקו), וכשמגיע להיט (כמו סרטו האחרון של אלמודובר) הוא תופס כ-90% משני האחוזים האלה…

אני חייבת לציין שממש התרשמתי מיכולת הביטוי והניסוח של סיילס (גם אם זה נובע מכך שכמה מהתשובות כבר סיפר פעמים רבות, והוא בהחלט לא נותן את ההרגשה הזו), שתמיד ענה לשאלות, הרחיב וגם הצחיק לפעמים. נראה שהוא נהנה מהמפגשים האלה (בעיקר בנושאי תסריטאות) וזה עובר לקהל. הוא רואה את הסרט כתהליך שלם שמתחיל בכתיבה, ממשיך בצילום ומסתיים בעריכה, כמו גרסאות, טיוטות שונות של אותו טקסט. הוא מהאנשים האלה שעדיין מתלהבים מעבודתם למרות כל הקשיים (הכלכליים-הפצתיים בעיקר).

ראיונות עם סיילס התפרסמו בימים האחרונים בין השאר בווינט ובטיים אאוט, וכן אפשר לקרוא עליו בגיליון האחרון של "סינמטק", שעוסק כמעט רק בו. בסינמטקים החלה השבוע רטרוספקטיבה לסיילס, שבמהלכה יוקרנו כל סרטיו למעט "עבודה שחורה" (שימו לב – חלק גדול מהם בלי תרגום).

ולסיום, איך אפשר בלי הופעת אורח של התסריטאי המהולל הנ"ל בסרטו של ג'ו דנטה מ-1978, "פיראנה":

ג’ון סיילס אצל ג’ו דנטה

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אובססיה וקאלט, אירועים, אנקדוטה, ישראלי, ספורט, פסטיבל, פריים, צחוקים, ציטוט, צילום, קולנוע, ראיון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אירועי ג'ון סיילס (+ פריז פריים 3#)

  1. דורון הגיב:

    מעולה!
    תודה גדולה על התקציר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s