גונדרי לסופשבוע 1#: פוסט אורח

בזאת מובאת בפניכם גרסה כמעט לא-ערוכה של ראיון עם מישל גונדרי, שנערך במהלך פסטיבל ברלין ע"י פבלו אוטין (שבינתיים לא מתכוון לפתוח פבלוג, למרות השם המוכן המוצלח הזה) ופורסם אתמול בגרסה מקוצרת בעיתון גלובס. את הגרסה שפורסמה, כולל טעות מעצבנת בכותרת המשנה (שלא נכתבת על ידי העיתונאי), אפשר לקרוא כאן (אם יש לכם גישה לארכיון האתר) או כאן (בגרסה המוכנה-להדפסה).

  

החדר המיועד בפסטיבל ברלין למפגשים עם היוצרים לא היה מפוצץ, אך מעט הנוכחים רעמו בקריאות התלהבות ומחיאות כפיים כאשר מישל גונדרי נכנס במלוא עדינותו דרך הדלת. הדקות הראשונות בהקרנה של "קדימה, תריץ אחורה" מבהירות כי מישל גונדרי הוא גאון, אך הוא במאי לאניני טעם. בין יצירותיו "שמש נצחית בראש צלול", "מסיבת שכונה" ו-"מדעי החלום". גונדרי נולד בצרפת לפני 44 שנה, אך הוא מתגורר בניו-יורק ועובד שם כבר שנים רבות. הוא זכה לתהילה כבמאי קליפים ואחר כך החל לביים סרטים במסגרת הקולנוע העצמאי האמריקאי. ב-"קדימה, תריץ אחורה", קומדיה קלילה, מלאת לב וחכמה, גונדרי מספר על שני חבר'ה צעירים (ג'ק בלק ומוס דף) העובדים בספריית וידאו שכונתית, שיום אחד מגלים כי כל הקלטות בספרייה נמחקו, ושהדרך היחידה לפתור את הבעיה ולהמשיך לעשות עסקים היא לצאת ולצלם מחדש את הסרטים בעצמם. כך הם מתחילים רשימה ארוכה של רימייקים זולים של הסרטים האהובים על תושבי השכונה: "מכסחי השדים", "רובוקופ", "שעת שיא "2 ועוד רבים.

– יש בשם הסרט רצון "להריץ אחורה", לחזור אחורה בזמן. כיצד אתה מתחבר לצד הנוסטלגי הבולט שיש בסרט?
"הדמויות בסרט מאוד מזכירות לי את עצמי בתקופה שעשיתי את הסרטים הקצרים הראשונים שלי כנער. באותה התקופה ניסיתי לפצות על חוסר האמצעים בעזרת יצירתיות. נעזרתי בחברים ובמשפחה ועשיתי הכול בצורה מאוד ביתית. אתה יודע, אחד הסרטים הראשונים שרציתי לשחזר בסרט היה "בחזרה לעתיד", וזה גם מתחבר לעניין הנוסטלגיה, אבל לא השגנו את הזכויות. מצד אחד כותרת הסרט באה כמובן מהסטיקר שהיה על קלטות הוידיאו פעם כדי להזכיר לך להחזיר לאחורה את הקלטת. אני זוכר שפעם עובד בספריית וידיאו שטף אותי קשות בגלל ששכחתי להחזיר לאחורה קלטת, זה היה טראומטי. מצד שני, כמו שאתה אומר, אפשר לעשות אינטרפרטציה של השם ולדבר על הצורך לחזור אחורה בזמן, אבל אני לא רוצה שאנשים יחשבו שאני נגד טכנולוגיות חדשות, או נגד די.וי.די."

– "קדימה, תריץ אחורה" עוסק באהבת קולנוע מאוד ראשונית, שאולי אבדה היום.
"אני אוהב להגיד שכשכל הקלטות נמחקות, נוצרת לדמויות שלי הזדמנות לחזור אחורה בזמן ולייצר סרטים מחדש כאילו מעולם לא נעשו סרטים לפני כן. במובן הזה, שיטת העבודה שלהם ורוח היצירה שלהם מזכירה לי את הקומדיות האילמות של מק סנט. מק סנט והחבורה שלו היו מהראשונים שעשו סרטים. עוד לא הייתה תעשייה, או חוקים. הם היו יוצאים בבוקר, לוקחים מכונית, נבל, גיבור ומצלמה, ממציאים סיפור על המקום, מצלמים אותו מהר וכבר בערב מקרינים את הסרט הקצר לקהל. באותה התקופה הקולנוע עוד לא היה לגמרי ממוסד. העובדה שהייתה להם מצלמה, זאת אומרת מכשיר שמאפשר להם להקליט תנועה, זה כל מה שהיה להם, וזה היה מספיק עבורם. לכן, במובן מסוים הסרט מייצג סוג של חלום, פנטזיה של חזרה לרעיון של עשיית סרטים באופן התמים והישיר הזה בו נעשו פעם. זאת אומרת, לעשות סרטים כאילו לא נעשו סרטים לפניך, כאילו אין שום חוקים שיקבעו לך איך אמורים לעשות אותם".

– הסרט מנסח גם הערה על נושא הפיראטיות היום, אתה יכול להרחיב על כך?
"במובן מסוים אני לוקח את הצד של הפיראטים בסרט הזה, ויוצא נגד האולפנים הגדולים. אבל אני לא ממש מנסה לצדד באחד או לצאת בחריפות נגד השני. הרעיון של הסרט אומר שלמעשה אנשים יכולים לייצר בעצמם את הבידור שלהם. אני מאוד מאמין שאם אנשים מתאחדים ומצלמים סרט ביחד ומבלים בכיף במהלך צילומי הסרט, אחר כך הם גם ייהנו מאוד כשהם יקרינו את הסרט לעצמם, למשפחה ולחברים. הם לא זקוקים לתעשיות הגדולות שיפיקו בידור עבורם. זו הסיבה לכך שהסרט עוסק גם בקהילת הג'אז השכונתי, כי משם יצאו בסופו של דבר כל גדולי הג'אז. בהתחלה הם היו חלק מקהילה שסבלה מאפליה ולכן מצאה דרך לייצר בעצמה את הבידור שלה. המוזיקאים השחורים הגדולים החלו כך, בפאבים שכונתיים קטנים. וזה קונצפט שמאוד מעניין אותי ואני מנסה עכשיו לפתח ולעודד – אני רוצה שיותר אנשים ייצרו את הבידור שלהם עבור עצמם, ולא יהיו זקוקים לגורם חיצוני שיעשה זאת עבורם".

– דיברת על ניסיון לשחזר בסרט גם את "בחזרה לעתיד", מה קרה עם זה?
"האמת שיש לי שאיפה סודית לעשות רימייק אמיתי של "בחזרה לעתיד", כי אני מאוד אוהב אותו, אבל אני לא יכול לסבול את העניין שבסרט, בחור לבן מגיע לעבר ומלמד את השחורים כיצד לנגן רוק נ' רול. זה ממש מוציא אותי מדעתי. כי מדובר בסגנון מוזיקלי שהמקור שלו במוזיקה השחורה, ושהלבנים העתיקו מהם, ולא להפך. לכן ב"קדימה, תריץ אחורה", רציתי שג'ק בלק ומוס דף יעשו רימייק לסרט ויתייחסו לעניין. מוס דף אמור היה לשחק את התפקיד של מייקל ג'יי. פוקס וללמד את ג'ק בלק לנגן. אבל בעלי הזכויות של הסרט לא נתנו לנו אישור לכך. אז בסוף, הסרט הראשון שהדמויות משחזרות הוא "מכסחי השדים". את הסרט הזה החלטתי לשחזר בעיקר כי מדובר בסרט האהוב על חברה שלי לשעבר והאמנתי שאם אני אעשה לו רימייק זה ימצא חן בעיניה והיא תסכים לחזור אליי. אבל זה לא עבד לצערי. חוץ מזה, הבחירות שלי של הסרטים לשחזור לא בהכרח עונים לטעם האישי שלי. לא רציתי לשפוך את הטעם שלי בפנים של הצופה. אלה סרטים שחשבתי שהדמויות שלי והאנשים בשכונה בה הסרט מתרחש היו מבקשים לשחזר. רציתי שזה יהיה הגיוני עם הסרט".

– ובסרטים שאתה עושה, אתה מתחשב בקהל שלך?
"לא ממש, נראה לי שאני עושה סרטים כדי לכבוש מחדש את חברה לשעבר שלי. לא, ברצינות, אני עושה סרטים מסיבות מאוד אנוכיות, אבל אני חושב שזו אנוכיות בריאה. כי כשאני עושה את הסרטים מסיבות אישיות, נאמנות למי שאני, אני מאמין שאני לא כזה יוצא דופן ושהרבה אנשים שמרגישים כמוני ישמחו לראות את הסרטים שלי. אם אתה עושה סרט כדי לרצות אחרים ולא את עצמך, יש סיכוי שבסופו של דבר לא תרצה אף אחד. לעומת זאת, אם אתה עושה סרט עבור עצמך, לפחות תוכל לרצות את עצמך ואולי בדרך גם אנשים נוספים".

– ואיך תהליך היצירה, עם מי אתה מתייעץ?
"בדרך כלל אני מספר את הרעיון שלי לאנשים, כי אם אני שומר את הרעיון לעצמי אני בסוף לא עושה אותו. ברגע שאני מספר אותו לאנשים אני נקלע למצב בו אני מרגיש שעכשיו אני מוכרח לעשות אותו. אני מספר את הרעיונות שלי למפיקים, לחברים שלי. במקרה של "קדימה, תריץ אחורה" פניתי לעורך דין שלי, שאני בחיים לא הייתי שואל את דעתו בנושאים שקשורים לאמנות. אבל סיפרתי לו את הרעיון והוא אמר לי "כן, אתה חייב לעשות את הסרט הזה!". ואני חושב שלמעשה הוא היה הראשון שממש עודד אותי לעשות אותו. העניין הוא שרוב הזמן אני מתחיל מרעיון לגמרי מופרך או מגוחך וכשאני מספר אותו לאנשים הם אומרים לי שזה בלתי אפשרי לעשייה, או שזה לא עובד. אבל התגובות האלה דווקא מעודדות אותי ללכת ולנסות להוכיח לכולם שזה כן אפשרי. אז אני הולך ויוצר עולם ריאליסטי יותר שמשמש כבסיס לחוסר הריאליסטיות של הקונצפט הראשוני. אז הדמויות וההתרחשויות בסרטים שלי הן פנטסטיות, דמיוניות, אבל על מנת שיהיו קיימות אני חייב לייצר סביבן עולם שמרגיש אמיתי. אנשים לעיתים מאשימים אותי בכך שאני עושה קולנוע מרוחק, חולמני, לא מציאותי, תמים, במובן שאני מאמין שאנשים יכולים ליצור דברים ביחד ולהיות טובים אחד לשני. זאת אומרת, התפיסה אומרת שזה מציאותי יותר כשאנשים אכזריים אחד לשני. אם אתה מסתכל על העולם יש הרבה אכזריות, אבל לפי דעתי, בני אדם יצורים טובים ונחמדים. אולי משהו לא בסדר אצלי, אבל ככה אני מרגיש, ואני אנסה להוכיח את זה גם במציאות".

– מהו הפרויקט הבא שלך?
"אני עובד על פרויקט ביחד עם הבן שלי בן ה-16 המבוסס על ספר קומיקס מאוד פאנקיסט ואנרגטי. זהו סיפור על דיקטטור בעולם מאוד מיוחד. אני אגלם את המהפכן והוא את הדיקטטור. הבן שלי חי איתי היום בניו-יורק ויש כמובן בינינו הרבה בעיות. הוא בן אדם מאוד יצירתי ולכן יש הרבה קונפליקטים ביצירת הדמויות וכאלה, אבל אנחנו מתקדמים. אני מאוד מאמין בלהעניק לילדים שלנו את כל האפשרויות ולחשוף אותם להרבה מידע. אני מודע לכך שאולי חשפתי את הילד שלי בגיל צעיר מדי לכל מיני דברים שאולי לא מיועדים לילדים, אבל אין חוקים בזה. אני חושב שהחוק היחיד הוא לאסור על הילדים לשחק במשחקי מחשב. זו רק דעתי, אבל הבן שלי היה בצרפת והיה מכור למשחקי מחשב כל היום. כשהוא ביקש ממני לעבור לגור איתי בניו-יורק אמרתי לו שבתנאי אחד – לא יהיו כאן משחקי מחשב. אני מאמין שהדור הזה, שמתחנך על בסיס משחקי מחשב ילמד בעיקר דבר אחד: כיצד להיות טייס קרב מעולה.
הבן שלי הסכים לתנאי שהצבתי לו וברגע שהפסיק לשחק במשחקי מחשב הוא פתאום התחיל לרכוב על סקייטבורד, לצייר, לכתוב, לקרוא ועוד כל מני דברים. אני לא אומר שהוא גאון, למרות שאני כן חושב שהוא גאון, אבל אני חושב שמשחקי המחשב משפיעים על אופן החשיבה של הילדים שלנו, והייתי רוצה לעודד אותם לחשוב באופן יצירתי יותר".

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה VHS, נוסטלגיה, פורסם במקום אחר, צרפתי, קולנוע, ראיון, רימייק. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על גונדרי לסופשבוע 1#: פוסט אורח

  1. איתי() הגיב:

    תודה!
    (כמי שיצא לו להקליד חלקים ארוכים מהראיון של אוטין עם דויד וולך (אל תשאלי למה, סיפור ארוך..), אני תוהה עכשיו – אולי זה היה כל הזמן בגלובס?
    תודה גם על הבלוג בכללותו.

  2. סטיבי הגיב:

    נדמה לי שהראיון עם דוד וולך הופיע רק ב"סינמטק".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s