נוגע

היום מציינים 15 שנה למותו של עמוס גוטמן, במאי שהוא עדיין ייחודי בנוף הקולנוע הישראלי (אולי קצת פחות מפעם, אבל בהחלט עדיין).
גוטמן הוא מהבמאים האהובים עליי, אע"פ ששמו לא קופץ לראשי מיד בתשובה לשאלת 'מי הבמאים' הידועה. ראיתי את כל סרטיו (למיטב ידיעתי), ומכל הרגעים הספציפיים שאפשר למנות מתוכם, זכור לי אחד במיוחד. תמונה שהיא אחד מהרגעים שהכי נגעו בי לא רק מבין סרטיו, אלא בקולנוע בכלל. סיום הסרט הקצר "מקום בטוח".
באופן כללי הסרט מדבר על נושא אחר מזה שאימצתי אליי, שהוא הנושא של יצירת קשר אנושי, של היפתחות, דרך קולנוע, בקולנוע, עם קולנוע. אבל אנחנו תמיד לוקחים מסרט מה שאנחנו רוצים, לא? רגע הסיום שלו, תמונה שקופאת. יש לי חולשה לסרטים שמסתיימים בפריז פריים, אבל זו לא הסיבה לכך שהושטת היד הזו, שהמענה לה נמצא עוד רגע מעבר לפינה, תכף בפריים הבא, נחרטה בזכרוני. רגע כל כך מדויק, מרגש, אוהב קולנוע.

מחר בערב, 17/2/08, ייערך בסינמטק ת"א אירוע לזכר ולכבוד גוטמן.

כמה קישורים:

דן לחמן (שכתב את "מקום בטוח" והופיע בו בתפקיד קטן ומשמעותי) במאמר על סרטיו של גוטמן, בעיקר על "חסד מופלא" (יש גם דיון בתגובות), ובמאמר על מארז הסרטים שיצא בשנה שעברה בהוצאת האוזן השלישית

דוד מרחב לקראת האירוע

דני רוזנברג, מתוך גיליון 2 של מגזין הקולנוע "מערבון"

עמוס גוטמן (צילום של דן לחמן)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירועים, אישי, הספד, ישראלי, פריים, קולנוע, קצרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s