יומולדת 2#

ג’ים ג’רמוש

ג'ים ג'רמוש הוא אחד הבמאים האהובים עליי.

וחוץ מפרנסואה טריפו, הוא אולי הבמאי היחיד בין האהובים עליי שאני פשוט אוהבת אותו, ולא רק את סרטיו.

בסוף הראיון הזה לעיתון הגארדיאן מסביר ג'רמוש למה הוא כל-כך אוהב את סרטיו של אקי קאוריסמקי (עוד אחד מהבמאים האהובים עליי).

הוא אוהב את הפשטות, את ההומור היבש, את הקדרות, את השימוש במגבלות ככוח. הוא מרגש אותו. ובדיוק את זה אפשר להגיד, ולא במקרה, גם על סרטיו של ג'רמוש, ובעצם גם עליו.

ג'רמוש נפלא בעיניי. אצל קאוריסמקי אנשים לא חופרים בעבר, לא מדמיינים 'מה היה אילו', לא תוהים למה כל דבר הוא כך ולא אחרת. מקבלים את המצב, ומתמודדים איתו. גם אם קורים להם דברים קצת יוצאי דופן. הקבלה הזו של המציאות והאירועים המרכיבים אותה היא מוקצנת, אפילו קרה, חסרת רגש. הלאקוניות חוגגת. אך עם זאת, הדמויות שובות לב. גם אם הן לא מביעות את הרגשות בעצמן אל מול עיני הצופה, עצוב לך כשקורה להן משהו רע, ואתה שמח עבורן כשמתרחש מאורע טוב. העובדה שהדמויות כמעט לא מביעות רגש גורמת לצופה לחוש גם את רגשותיהן וגם את רגשותיו שלו, ביתר שאת ובו-זמנית. גם אצל ג'רמוש קיימים המוטיבים האלה, אבל דמויותיו מגוונות יותר, הניגודים וחילוקי הדעות ביניהן בולטים יותר, הן מתבטאות ומבטאות יותר, ומקיימות יותר אינטראקציה עם הסביבה והאלמנטים המרכיבים אותה – אנושיות יותר בתגובותיהן.

"נרדפי החוק" הוא הסרט האהוב עליי של ג'רמוש. אפשר להתווכח עד אין קץ אם זה סרטו הטוב ביותר, אבל זה לא משנה. אם כי אני מודה שלטום ווייטס הנערץ יש חלק לא מבוטל בהחלטתי למקם את הסרט הזה כשולט בלתי מעורער בין סרטי ג'רמוש, וגם לכלול אותו בין הסרטים האהובים עליי בכלל.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה טלוויזיה, יומולדת, קולנוע, ראיון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s